הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו: השואה הסורית. ניתן לצפות בה לפעמים ממש מגבול ישראל ברמת הגולן, לעתים בסרטונים קצרים שעולים לרשת. פעם אחת נראה ילד מובל מתבוסס בדם בידי אמו שצועקת כמו שרק אם שאיבדה הרגע את בנה צועקת, פעם בערימת גופות בקרקעית הנחל, פעם נוספת בעיי חורבות שהיו עד לא מכבר ערים שוקקות ופעם ברצח סתמי של קבוצת חיילים דוקרים פעמים רבות שני מורדים שנפלו בידם.
מה שהחל לפני שנתיים וחצי כמחאה נגד שלטון מיעוט דכאני הפך לקרבות רחוב, הידרדר למתקפות של צבא והגיע למה שנראה כמתקפת טילים חמושים בגז סארין. "מלחמת האזרחים" בסוריה היא כעת שואה, לא פחות. אין להקל ראש במושג הזה, שעד כה הוצמד במובהק לשני אירועים בהיסטוריה: שואת העם היהודי ושואת העם הארמני; אולם ישנם כמה מאפיינים במתרחש כעת בסוריה שמכלילים גם את הנעשה שם תחת הקטגוריה האיומה הזאת.
"אף אחד לא יודע מה קורה שם": עם התפתחות המרד הסורי למלחמת כל בכל, הלכו ופחתו הדיווחים האמינים משם. מצד אחד, צצו אתרי אינטרנט של "גורמי אופוזיציה" כפטריות אחרי הגשם, בעשרות ובמאות. מצד שני לא ניתן לסמוך עליהם. מצד אחד, הטלוויזיה הסורית הרשמית ממשיכה לשדר. מצד שני, היא משדרת במעמד צד אחד את עמדת השלטון של הנשיא בשאר אסד. כלי התקשורת הזרים מזמן עזבו את המדינה, ואיש הישר בעיניו ידווח.
מנקים את המצפון
אז כמה נהרגו בסוריה? השאלה הזו תישאר ככל הנראה פתוחה. לפי הערכה של האו"ם, נהרגים במדינה השסועה כ-5,000 בני אדם מדי חודש בתקופה האחרונה, ומזמן נחצה רף 100 אלף ההרוגים. אולם רבים מן ההרוגים לא נרשמים בדרכם לקבורה, וגופות ממעשי טבח הנעשים משני צדי המתרס בידי הצבא כמו גם בידי כוחות המורדים אינם מדווחים ונרשמים, כי למען האמת אין מי שירשום, ולכל צד אינטרס להראות לעולם שמספר ההרוגים בקרבו גבוה.
והעולם שותק, או מפולג. בניגוד לרצף ההתרחשויות בלוב, שם סייעו כוחות נאט"ו למורדים להדיח מהשלטון את האיש והגלימה מועמר קדאפי במלוא כוחם האווירי, בקלחת הסורית שום מדינה לא באמת רוצה להתערב. אם בגלל המחסור בנפט, אם בגלל הסכנה לשלום האזור, ואם בגלל הלקח שנלמד דווקא מלוב (ולמעשה שלא בהתערבותן, גם במצרים) הדחת רודן מבטיחה כאוס שלטוני בימים שאחריו. נכון, אירופה וארצות הברית "הביעו זעזוע" מלוא החופן במהלך המלחמה בסוריה, מועצת הביטחון התכנסה, דנה והתפזרה, אך צעד ממשי מעולם לא ננקט. מעל כל אלו ישנן שתי מעצמות בעלות זכות וטו במועצת הביטחון של האו"ם שעומדות לצדו של אסד סין ורוסיה.
כך שהעולם שותק, מספר ההרוגים אינו ידוע, הדיווחים מהמקום סותרים ואינם מהימנים, ונראה שלאף גורם משמעותי בעולם הערבי ובתוככי סוריה עצמה לא מזיז שבכל חודש מקפחים 5,000 בני אדם את חייהם עבור מטרה לא ברורה. יש כאן מקרה קלאסי של רצח עם הנעשה בידי העם (אם תרצו - שני חלקים של העם, עלווים וסונים, הרוצחים זה את זה), כך שמי אנחנו שנתערב? כך מנקים את מצפונם רבים. זה כנראה הגז, שקורבנותיו נשים וטף נאספו אתמול בערמות, שמזכיר יותר מכל את מה שאירע שם, באירופה. אז איך העולם עדיין יושב בשקט?
לכל הטורים של דן מגן בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il