מערכת היחסים בין ישראל לבין אירופה נקלעה בשבועות האחרונים למשבר חסר תקדים, בעקבות החלטת האיחוד האירופי שלא לכלול מוסדות מעבר לקו הירוק בהסכמים עתידיים עם ישראל. ההנחיות השנויות במחלוקת שאימץ האיחוד בנושא ההתנחלויות עשויות לגרום לישראל לפרוש משורה של שיתופי פעולה עם האיחוד בתחומי הכלכלה, המחקר המדעי והחינוך, שכן הממשלה לא תסכים לחתום על הסכמים שמבדילים בבירור בין ישראל לבין ההתנחלויות מעבר לקווי 1967. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, גינה בחריפות את ההנחיות החדשות, ושר הביטחון, משה יעלון, אף הורה לצה"ל לא לסייע לפרויקטים הומניטריים של האיחוד האירופי בגדה המערבית.
את ההנחיות השנויות במחלוקת ניסחו פקידים של האיחוד האירופי בבריסל, אבל מי שנאלץ להסביר אותן בפועל למנהיגות ולציבור בישראל הוא אנדרו סטנדלי, שגריר האיחוד בתל אביב. סטנדלי אמור לסיים את תפקידו בישראל בעוד כשבועיים, ובמקום לבלות את ימיו האחרונים בארץ בקוקטיילים ובמסיבות פרידה, הוא עסוק בעיקר בסערה שחוללו ההנחיות החדשות. השבוע פגשנו אותו במשרדו לראיון ארוך בנושא, שאת השורה התחתונה שלו אפשר לסכם כך: בניגוד לראש הממשלה נתניהו, שאמר כי ההחלטה להחרים את ההתנחלויות פגעה בתהליך השלום, השגריר סטנדלי, כנציג האיחוד האירופי, משוכנע שהייתה לה תרומה מכרעת לחידוש התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים.
"המועד שבו פורסמו ההנחיות לא תוכנן להיות צמוד למאמצים המדיניים של ג'ון קרי. מדובר על תהליך ארוך ומורכב מבחינה משפטית שהתבצע במשך חודשים", מבהיר סטנדלי, שדחה את הטענה לפיה האירופים החליטו ללחוץ על ישראל דווקא בשעה שקרי מנסה לחדש את המשא ומתן. לדבריו, "לא היה כאן עניין של תזמון, אבל אין ספק שלהנחיות שלנו הייתה השפעה חיובית על התהליך המדיני. ההנחיות אמנם עוררו דאגה רבה בישראל אבל בסופו של דבר, לראשונה מזה תקופה ארוכה, הישראלים והפלסטינים שבו למשא ומתן. אני משוכנע שלפרסום ההנחיות החדשות הייתה השפעה חיובית בהקשר הזה".
מהלול בקיבוץ נגבה לשגרירות האיחוד בתל אביב
לסטנדלי יש קשר ארוך ויוצא דופן עם מדינת ישראל. הוא ביקר כאן לראשונה במאי 1973, ימים ספורים לפני שישראל חגגה את יום עצמאותה ה-25. "הייתי אז נער בן 17, בדיוק סיימתי את לימודיי בתיכון, וכמו עשרות אלפי צעירים באירופה באותה תקופה, הדבר שהכי רציתי לעשות זה לבוא לישראל ולהתנדב בקיבוץ", הוא מספר. "עבדתי בשדות של קיבוץ שריד ואחר כך בלול של קיבוץ גזית וקיבוץ נגבה", הוא ממשיך כשאת המילה לול הוא אמר בעברית, עם חיוך גדול על הפנים.
הוא התנדב בישראל ארבע פעמים לאורך שנות השבעים, ולדבריו התאהב במדינה הצעירה והחדשנית שפגש. אחרי שסיים את הפרק הקיבוצי בחייו והפך לדיפלומט מקצועי של האיחוד האירופי, קיווה תמיד להיות מוצב בישראל. לבסוף הוא זכה לכך כאשר בשנת 2009, כאשר נבחר לכהן כשגריר האיחוד בתל אביב. "ישראל שהכרתי בארבע שנותיי בתפקיד שונה מאוד מישראל שזכרתי משנות השבעים", הוא מודה. "המדינה התפתחה מאוד מבחינה טכנולוגית, התשתיות שונות לחלוטין, הגיעה עלייה גדולה מברית המועצות. כשעבדתי בקיבוץ אפשר היה לאכול רק שניצל וחומוס, והיום יש בתל אביב היצע אדיר של מסעדות בכל סגנון אפשרי. זה מדהים לראות את גודל השינוי שהתרחש כאן".
בתור מתנדב צעיר בקיבוץ, היית מודע למחלוקת הפוליטית לגבי השטחים?
"כמעט שלא. ב-1973 הכיבוש היה בן שש שנים בלבד, ומבחינה מעשית הוא היה הרבה פחות בולט. אפשר היה לנסוע מעפולה לירושלים דרך הגדה המערבית בלי להיתקל במחסום אחד. פרויקט ההתנחלויות עוד לא ממש זכה לתנופה, וכמובן שלא היו גדרות ועמדות צבא בכל מקום. מעבר לכך, העובדה שחייתי בקיבוץ, שהוא מעין עולם סגור בפני עצמו, מנעה ממני להיחשף לחלק מהדברים. אני בטוח שרוב האנשים שהכרתי לא חשבו שהמצב הזה, שהיה חדש באותה תקופה, ימשיך להתקיים כעבור 47 שנים".
על זה בדיוק אנחנו רוצים לשאול אותך. הרי ישראל שולטת בגדה המערבית כבר 47 שנים. למה דווקא עכשיו החלטתם להוציא החלטה כל כך נחרצת בנושא?
"אני חייב להגיד שהופתעתי מהתגובה הציבורית בישראל להנחיות החדשות. מבחינה פוליטית אין בהן שום דבר חדש זה ביטוי מעשי של המדיניות שלנו מאז ומתמיד. ההתנחלויות הן בלתי חוקיות, הן מהוות מכשול לשלום ואנחנו לא רואים בהן חלק ממדינת ישראל. אמרנו זאת פעמים רבות בעבר. מעבר לכך, אנחנו מודאגים שחלון ההזדמנויות לפתרון שתי המדינות הולך ונסגר. זהו הפתרון ההוגן היחיד לסכסוך, שיבטיח את קיומם וביטחונם של שני העמים. אנחנו חושבים שההתנחלויות הן מכשול בדרך לפתרון שתי המדינות, ולכן אנחנו פועלים בעניין".
"חשוב לציין", הוא מוסיף, "שההנחיות החדשות הן ביטוי מעשי למדיניות שנתמכת על ידי רוב גדול בקרב משלמי המיסים באיחוד האירופי. רוב משלמי המיסים שלנו רוצים לוודא שהכספים שלנו שמופנים לישראל, לא מועברים למקומות שמבחינתנו הם לא חלק מישראל, לא חוקיים על פי החוק הבינלאומי, ומהווים מכשול לשלום. לדעתי זו דרישה סבירה בהחלט".
סטנדלי חושש שהציבור הישראלי ניזון ממידע שגוי או חלקי לגבי ההנחיות. חשוב לו להבהיר ש"בניגוד למה שפורסם בעיתונות, ההנחיות החדשות לא חלות על אזור התעשייה הר חוצבים בירושלים וגם לא על הקמפוס של האוניברסיטה העברית בהר הצופים". לצד זאת, הוא דווקא מסכים עם ההערכות שפורסמו בתקשורת לגבי הנזק הכספי והמחקרי שייגרם לישראל אם הממשלה תחליט לא להצטרף לפרויקט המחקר והפיתוח האירופי "אופק 2020" כדי לא לחתום על הסעיף שמחרים את ההתנחלויות.
"אנחנו רוצים מאוד שישראל תצטרף לאופק 2020", אומר סטנדלי. "חשוב להקשיב למה שאומרים ראשי האוניברסיטאות בישראל אם ישראל לא תצטרף להסכם היא תפסיד המון. גם אנחנו, כאיחוד האירופי, נצא מופסדים בישראל יש חוקרים מבריקים, אוניברסיטאות מעולות ותעשיות מתקדמות. חשוב לציין שעד כה ישראל היא המדינה הלא-אירופית היחידה שזכתה להיות חברה במסגרת הזו, וזאת בשל ההערכה הרבה שלנו למחקר המדעי שנעשה כאן. אנחנו מקווים ששיתוף הפעולה הזה לא ייפסק כעת".
יש מי שאומרים שההנחיות החדשות הן ניסיון נואש של האיחוד האירופי להוכיח שהוא רלוונטי, להראות שהוא יותר מסתם קופת תרומות.
"אני חושב שזו טעות להגיד שהאיחוד האירופי הוא לא שחקן חשוב באזור. האיחוד האירופי הוא שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל, ואפשר ללמוד הרבה על עומק וחשיבות היחסים בין ישראל לבין האיחוד מהתגובה של האקדמיה הישראלית בסוגיית 'אופק 2020'. אנחנו שחקן מרכזי באזור, תמיד היינו ותמיד נהיה. היחסים בינינו חשובים מאוד לשני הצדדים, ואני מאמין שאם התנאים הפוליטיים יאפשרו זאת, הם יתהדקו עד לרמות שיתוף הפעולה הגבוהות ביותר. זה תלוי כמובן בתהליך השלום, שאנחנו מייחלים להצלחתו".
ומה יקרה אם המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים ייכשל?
"אין ספק שזה יעמיק את התסכול באירופה מהמצב הקיים. בארבע השנים שלי בתפקיד, מדי שנה פורסמו הצהרות חדשות לגבי ההתנחלויות, וכל פעם השפה שהן כללו הייתה קצת יותר מעשית וקצת פחות כללית ובלתי מחייבת. אנחנו כבר לא רק אומרים שזה לא בסדר, אנחנו דנים במה צריך לעשות. השלב הנוכחי הוא הסעיף הטריטוריאלי (שמחריג את ההתנחלויות). מכיוון שאנחנו רואים בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינטרס מובהק של האיחוד האירופי, אנחנו מתכוונים להמשיך לפעול בנושא הזה".
אתה מבין את הזעם של הציבור הישראלי על כך שההנחיות לא מבדילות בין שכונת גילה בירושלים, שברור שתישאר בריבונות ישראל בכל הסכם, לבין התנחלויות כמו יצהר ואיתמר?
"ברמה האנושית ודאי שאני מבין את הכעס של מישהי שחיה בשכונת גילה, וקוראת בוקר אחד בעיתון שהיא למעשה מתנחלת, מה שהיא מעולם לא חשבה על עצמה. חשוב להבין שמבחינת החוק הבינלאומי אין הבדל בין גילה לאיתמר. אגב, באותה המידה אני מבין גם את הכעס של ציבור המתנחלים. חשוב לי להבהיר שהמדיניות שלנו בכל הרמות מכוונת למוסדות מעבר לקו הירוק, לא לאנשים שחיים שם. לכן אני כשגריר לא ערכתי אף ביקור רשמי בהתנחלות, אבל שמחתי לקיים פגישות ושיחות עם נציגי המתנחלים".
סטנדלי אמנם נמנע מלבקר בהתנחלויות, אבל כאשר עברנו לשלב הסיכומים ושאלנו אותו על זיכרונות שייקח עמו מכהונתו בישראל הוא מספר בהתלהבות על "התחושה ההיסטורית" שהרגיש כאשר נסע בכביש שעולה מים המלח לירושלים כביש שנמצא מעבר לקו הירוק. הוא נזכר גם באירוע מכונן שחווה בדצמבר האחרון, במהלך מבצע "עמוד ענן", כאשר ירי הרקטות מרצועת עזה הגיע לגוש דן. "נהגתי באיילון ופתאום שמעתי אזעקות", הוא משחזר. "יצאתי מהרכב ושכבתי על הכביש יחד עם שאר הנהגים. אני חושב שבהחלט הרגשתי באותו רגע את חוסר הביטחון שהישראלים מרגישים. זה היה רגע חשוב עבורי".
לטענתו, אין לו ספק שלא משנה היכן יוצב בעתיד, הוא עוד יתגעגע לישראל. "הגיוון שקיים במדינה הזו יוצא דופן", הוא אומר. "תוך שלוש שעות עוברים מנופי המדבר של הנגב לירוק של הגליל העליון, והמגוון האנושי מדהים עוד יותר. בכל מקום אליו הגעתי, מצאתי את עצמי בשיחות מרתקות עם אנשים. אומרים שיש בישראל שמונה מיליון אזרחים ושמונה מיליון דעות. לא תמיד הסכמתי עם מה ששמעתי, אבל בהחלט נהניתי".