לתומי חשבתי שימי מפא"י ההיסטורית חלפו מהעולם - והתבדיתי. באותם ימים היתה עיתונות של צד אחד, תפקידה היה לפאר ולרומם את שלוחי המפלגה בכל תפקידיהם הממלכתיים. כל מלל הוצג כנבואה וכל מחדל כהישג אדיר. הציבור הנאיבי נטה להאמין שהדברים שפורסמו אמת לאמיתה, וכך במשך עשרות שנים שלטה מפא"י בדעת הקהל ובפוליטיקה הישראלית. אפילו כתבי הספורט לקחו חלק בקרנבל היח"צני. בכל פעם שקבוצות הפועל ניצחו, הכותרות היו כביום חג וכשהן הפסידו הכותרות דיברו על שחקנים שנלחמו כאריות. המחדל הנורא של מלחמת יום הכיפורים, שגם לתקשורת המגויסת היה חלק לא קטן בהתהוותו, הפסיק את חגיגת הצביעות העיתונאית. הציבור הפסיק להאמין לדיווחים בתקשורת, ומנחם בגין והליכוד הצליחו להוביל את המהפך מעל ראשה של התקשורת.
כעת נראה ששרי יש עתיד מחזירים אותנו אל העבר. שרי האוצר, החינוך והרווחה הגיעו להסכם מוזר עם "ידיעות אחרונות". כפי שפורסם ב"וואלה", בתמורה כספית נאותה, תוכן שיווקי ותדמיתי של אותם משרדי ממשלה ישולב בעיתון. קשה לי למצוא את הניסוח ההולם לקשר סימביוטי בין עיתון שאיבד את המדינה שהיתה לו, לבין שרים שזקוקים כל העת לחיזוקים בדעת הקהל. חיזוקים שמקורם בתחושה המתגברת שלהבטחות הגדולות של יש עתיד אין כיסוי. עוד מעט קט נקרא בעיתונים שמערכת החינוך היא מהטובות בעולם, שבוגרי כיתות י"ב בקיאים במורשת היהודית ובתרבות המערב ושביטול מבחני המיצ"ב היה הברקה גאונית של השר. בתוך חודשים יתברר שמספר העניים בישראל ירד פלאים, וששרי האוצר והרווחה קוסמים מדופלמים.
אין ספק בעיניי כי הסכם המערב תוכן שיווקי עם תוכן חדשותי עומד בסתירה לכללי היסוד של האתיקה העיתונאית. מודעות וידיעות במקרים רבים יוצרות ניגוד אינטרסים מובהק, שכל עיתון המכבד את שליחותו יימנע ממנו. הציבור בישראל כבר אינו תמים, הוא למד לקרוא עיתונים ואפילו את שכתוב בין השורות. חבל רק שמפלגה שחרתה על דגלה ניסיון לשינוי ופוליטיקה חדשה מתגלה בתוך זמן קצר כגוף שנזקק לדוברות מיוחצנת תמורת מזומנים, על חשבונם של האזרחים.
אנא ספרו לי שרי האוצר, החינוך והרווחה, שבסך הכל חלמתי חלום רע.