פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      באמת סליחה שאני אשכנזי

      האם רק המזרחים נאלצו "להמיר את תרבותם" כשהגיעו לישראל? מאיר שני לא מצליח להבין איך דורות אחרי העליות של שנות ה-50, עדיין יש טענות בדבר קיפוח. מה עוד רוצים שנעשה?

      על מה בעצם מלינים המזרחים? אני שואל את השאלה הזאת באמת ובתמים, ללא כל היתממות! בעקבות תוכנית התחקיר המעניינת של העיתונאי אמנון לוי המשודרת בערוץ 10, "הפנים האמיתיות של הפער העדתי", וגם בעקבות הרצאה מרתקת ששמעתי מפי פרופ' אסתר מאיר גליצנשטיין, בנושא "מרבד הקסמים" על עליית יהודי תימן (הרצאה שעוררה סערה לא קטנה בקרב אלו מקהל השומעים שהם תימנים במוצאם), אני מרגיש שבאמת ובתמים אינני מבין את "השד העדתי" הזה.

      כילד, גדלתי בשכונת נווה שאנן בחיפה - שכונה של פועלים ופקידים, רובם אשכנזים. היו בכיתתנו כמה ילדים יוצאי עדות המזרח. אחד מהם היה נוהג להתעלל בי באופן קבע, עד שימים ארוכים סירבתי בכלל ללכת לבית הספר. אין לי ספק שהסיבה לכך הייתה רקע עדתי שונה. את התיכון העברתי דווקא ביישוב רמת ישי. באותם הימים, יישוב קטן בין טבעון לנצרת, שאוכלוסייתו המעורבת הייתה מכל מגוון הקשת העדתית האפשרית: פולנים, מרוקאים, פרסים, תימנים, רומנים, תוניסאים (כל עדה כמובן מכונסת בתוך שכונה קטנה משלה, "הומוגנית"). חברי הנפלאים מאותם הימים היו מכל העדות הנבחרות הללו (ומי לעזאזל בכלל שם לב לזה?). אהבנו, למדנו, שיחקנו, טיילנו וגדלנו לערכים משותפים של עבודה, מסורת, ומשפחה.

      בצבא המשיכו מחיצות אלה להיעלם (אם כי פה ושם גם צצו). באוניברסיטה החבר הכי טוב שלי, עמו חלקתי חדר והוויה משותפת בכל שנות לימודינו, היה ממוצא מעורב (נו, תימני-עיראקי, אני חש בושה שבכלל זהו נתון הראוי לציון כלשהו), גאון אמיתי, בוגר פנימיית בוייר - והיום התוכניתן הראשי של בנק גדול.

      על מה הבכי והנהי?

      אינני רוצה להשלות את עצמי. אפליה הייתה, תמיד. אבל היא הייתה רק נתון אחד בתוך רובד הנתונים שהרכיבו את הפאזל האנושי-חברתי במדינתנו, מדינה שקמה "יש מאין" - ולא על דרך הקלישאה. לרוב עולי ארצות צפון אפריקה ואסיה היו אמנם כמה נתוני פתיחה שהקשו על השתלבותם המהירה בחברה המתפתחת: מספר ילדים רב במשפחה, משלח יד ההורים היה לרוב פשוט ובסיסי, התרבות הכתיבה את השתלבות הילדים בפרנסת המשפחה, וגם כמובן - מדיניות היישוב הגיאו-פוליטית של המדינה.

      אולם אפליה לא הייתה רק נחלתם של עולי ארצות המזרח. די להיזכר במערכון של אריק איינשטיין ואורי זוהר, שתיאר נאמנה את מה שהתרחש כאן בארץ: כיצד קיבלו אנשי העלייה הראשונה "הוותיקים" את פניהם של החלוצים הצעירים שהגיעו בעלייה השנייה ממזרח אירופה? כיצד קיבלו "הצברים" יושבי הארץ את פניה של שארית הפליטה של יהדות אירופה אחרי השואה? וכן הלאה וכן הלאה.

      אפליה הייתה נגד כולם. צפו במערכון העולים המיתולוגי:

      ברם, מי שרצה והתעקש, היגיע והצליח. רווחת הדעה בקרב המזרחיים במדינה, שעולי אירופה זכו ל"הטבות" מפליגות, בבחינת "פרוטקציה" עם הגיעם ארצה. אז חייב אני לספר כאן את הסיפור המשפחתי שלי כדוגמה: אבי ז''ל, שעלה בגפו מפולין בגיל 19 לאחר שאיבד את רוב משפחתו בשואה, שרד באורח פלא את מחנות התופת אושוויץ ודכאו. ברדתו מאניית המעפילים "חיים ארלוזרוב" בשלהי 1949, הוא פגש בנמל את נציגי ההגנה, ובטרם ידע לומר מילה בעברית - כבר גויס ללחימה לשחרור העיר חיפה; הוא נפצע פעמיים, ורק בתום מלחמת העצמאות זכה לפגוש את שארית בני משפחתו ששרדו והגיעו לארץ.

      את פרנסתו הראשונה מצא אבי כפועל בניין בבניית תחנת הכוח החדשה בחיפה, שם המשיך לעבוד עד סוף ימיו. יהיו שיגידו כי באותם הימים גם זו הייתה פרוטקציה - אבל האמת היא שלא בגלל צבע עורו זכה למצוא עבודה, אלא אך ורק בגלל שמהר מאוד, בחושיו החדים, הוא קלט לאיזו מפלגה "כדאי" להשתייך. וערב אני לכם, שלא מעט מיוצאי עדות המזרח היו גם הם חברים באותה מפלגה, וחברו לאותו מקום עבודה.

      בתכניתו, מרבה אמנון לוי להבליט את הרצון העז ל"השתכנזות" של יוצאי עדות המזרח. כמובן שתופעה זו מצטיירת בכתבה באור שלילי ביותר - כאילו המזרחים נאלצו "להמיר את תרבותם" על מנת להשתלב בחיים בארץ. חייב אני לומר: מה פירוש "השתכנזות"? דיבור בשפה עברית אחידה? רכישת מנהגים ותרבות המאפיינים את כלל העולם המערבי? וכי למה ציפו? שקריין החדשות ברדיו ידבר בהגייה מרוקאית? עיראקית? האם אבי ז''ל דבק בשפת היידיש? האם דרש שברדיו תושמע מוזיקה יידית? מי שהכתיב את התרבות הישראלית היו אנשי העלייה השנייה, והשלישית והרביעית, רובם ככולם אכן יוצאי ארצות מזרח ומרכז אירופה - אבל הם לא הנחילו לא את השפה ולא את המנהגים שהביאו עמם משם. נהפוך הוא, הם דבקו בשפה העברית, כאשר ההגייה הנכונה שמה דגש על הע' והח' הגרוניות.

      האם אין היום עיני כל העולם נשואות אל המערב, מיפן ועד גוואטמלה? אז על מה הבכי והנהי? האם אבי ז''ל לא התגעגע למסורת של בית אבא? התגעגע. אבל הוא הבין שעל מנת להיות חלק מהמדינה הזאת, הוא חייב לאמץ לא רק את השפה, אלא גם את התרבות ואת מנהגי המקום. זה אך טבעי. מי שמהגר לארצות הברית נוהג כך, ומי שמהגר לצרפת נוהג כך, ואם אינו נוהג כך, ומתעקש לדבוק בערכיו, בלבושו, ובתרבותו - סופו שהמקום מקיא אותו.

      את המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית (ואני קורא לה "ההיפר-קפיטליסטית") של ממשלות ישראל בעשרים השנה האחרונות אין צורך להסביר. מיותר אף לציין שמדיניות אנטי-חברתית זו היא המנציחה את העוני והנחשלות במקומותינו. נכון הוא שמי שהחל לחזר אחרי הקפיטליזם הייתה לא אחרת מאשר מפלגת העבודה בראשותם של שמעון פרס ובייגה שוחט. אבל מפלגת הליכוד, זאת שהתיימרה להיות "מפלגת העם", בראשותו של בנימין נתניהו, הפכה את הניאו-קפיטליזם הזה לערך מקודש. והמפליא הוא, שרוב רובם של מצביעי הליכוד היום באים דווקא מקרב עדות המזרח! את הפרדוקס הזה אני מתקשה להסביר, אם כי מסוגל להבין.

      שלושה דורות אחרי שנות ה-60 (אז הייתי ילד צעיר ביסודי), אני עומד ומשתאה שוב לנוכח הפער העדתי-תרבותי הזה, המלווה בשנאה תהומית, המלווה את חיינו על כל צעד ושעל. בני, שלמד לא מכבר בתיכון מכובד ברחובות, שמע את אותן הקללות שאני שמעתי בילדותי: "אשכנזי מלוכלך" וכדומה. אני במו אזניי זכיתי לשמוע במקום עבודתי מפי אחד מעמיתיי (שלא ידע שאני מקשיב), את המשפט "חבל שהיטלר לא גמר את כל האשכנזים שם באירופה, מי בכלל היה צריך אותם פה".

      ואני תוהה: ארבעה דורות הרי עברו כבר מאז העליות של שנות ה-50, אלו שהקיפוח בהן היה אולי דבר מוחשי ובר-קיימא, האלו הם פניה של מדינת ישראל היום בשנות האלפיים? לאן אם כך מועדות פנינו? האין היום רופאים, עיתונאים, משפטנים, מנהלים בכירים - יוצא עדות המזרח? האם ניתן לתלות כל פער סוציו-אקונומי אך ורק ב"קיפוח העדתי"? מה אם כך עלינו האשכנזים לעשות? מה מצפים מאיתנו המזרחיים שנעשה? שניעלם? שנתאדה? שנחזור לאירופה? שנתאבד התאבדות קולקטיבית בגלל "חטאי העבר"? או אולי, על תקן "החזרה לשורשים" והפיכתה של המוסיקה המזרחית לאייטם תרבותי, נתחיל גם אנחנו לשיר ולדבר שוב ביידיש? בפולנית? בהונגרית? לי אין תשובה.

      מאיר שני הוא אגרונום, תושב רחובות

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il