נחוצים תצהירים שטרם נחשפו

כמה שעות אחרי שארי שביט פירסם ב"הארץ" את התצהיר המשפטי המסעיר של אהוד ברק, שבו ציין כי "גבי אשכנזי עמד בראש קבוצת קצינים שפעלה נגד הדרג המדיני בכלים עברייניים", התרחשה דרמה מילולית בגלי צה"ל. רזי ברקאי ראיין ב"מה בוער" את שביט והתפתחה ביניהם קטטה מילולית. שביט טען כי בהיותו דובר צה"ל פעל אבי בניהו בשירותו של אשכנזי לפגוע בשר ברק הממונה עליו.

העיתונאים סרו למרותו, וברקאי חש נעלב (בניהו הגיש תביעת דיבה נגד משרד הפרסום מקאן?אריקסון והעיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" בעקבות מודעה שפורסמה נגדו).

מעללי אשכנזי בסיכול הליך בחירת יורשו ידועים לכל. אך לא הכל ידוע. העובדה היא שהפרקליט הצבאי הראשי דני עפרוני האזין להקלטות מהשיחות בלשכת הרמטכ"ל וכה נחרד, עד כי עלה בידו לשכנע את היועץ המשפטי יהודה וינשטיין לשנות את עמדתו ולהתיר פתיחת חקירה פלילית נגד אשכנזי.

מבקר המדינה בדימוס מיכה לינדנשטראוס הפציר כבר במאי 2012 בווינשטיין לפתוח בחקירה פלילית בהסתמך על החומר שלפניו. עתה נוספו הקלטות מפלילות, לכאורה, ונסללה הדרך לחקירה באזהרה של אשכנזי ובניהו ואחרים.

זאת בזכות בולמוס שתקף את אשכנזי להקליט כל שיחה הנכנסת ויוצאת בלשכתו. מדוע עשה כן? מה זה אומר עליו? האם הוא חשדן סדרתי? אין זה עניין לחוקרי משטרה, אלא לבעלי מקצוע אחר. ברור רק כי הוא חשדן ברמה של ריצ'רד מילהאוז ניקסון, ולפרשת אשכנזי יש קווי דימיון לווטרגייט האמריקנית.

להגנתו מתבצר אשכנזי בעמדת "הקוזאק הנגזל" ותוהה היכן הקלטות מהשיחות הטלפוניות במשרדו של ברק? גם המראיין ברקאי נתפס לעניין, וראוי להבהירו:

תחקיר שפירסמתי בעיתון זה הגיע למסקנה שברק הקליט רק שיעור מצומצם של שיחות. כך צריך. לא היו שיחות מוקלטות וממילא לא הושמדו. פגשתי במי שטיפלו בקלטות הפגומות בלשכת ברק והתרשמתי כי איש מהם לא היה מסתכן בשיבוש הליכי חקירה ובמתן עדות שקר למען שר הביטחון.

אך לצורך הדיון ניתן להניח שנפלה טעות וברק אכן נהג כאשכנזי. מה זה אומר? שגם התנהלותו של ברק מאיימת, לכאורה, על הדמוקרטיה. אך בנוגע לברק, מדובר לכל היותר ב"שמא" שלא מצאתי לו עקבות. חומרת מעשיו אינה פוחתת רק מפני שמפיצים שמועה כאילו גם יריבו מעד.

התצהיר של ברק חריף ונוקב. דברים שסיפר באוזני וינשטיין ואחרים נפלו על אוזניים אטומות. עתה קיבלו גיבוש לשוני?משפטי, והם ייהפכו לעדות בשבועה. עוצמתם מרשימה וחשיבותם רבה, ובעיקר צריך לקוות כי יעודדו אחרים, המכירים את הפרשה ממקור ראשון, ללכת בדרך זאת ולהביא את חקר האמת למיצוי.

אלכס פישמן מ"ידיעות אחרונות" נהג בעניין זה כאביר איכות השלטון. הוא מסר תצהיר. ועוד תצהיר. ועוד אחד. ויש עוד תצהירים בדרך שטרם נחשפו. נחוצים עוד ועוד.

גילוי נאות: בועז הרפז הגיש תביעת דיבה נגד ד"ר רונן ברגמן ונגדי בשל ספרנו "הבור".