אפשר גם בלי חילופי שטחים

זלמן שובל מונה במאמרו "המו"מ: מכשול חילופי השטחים" (13.08.13) שורה של דרישות ישראליות בדרך להסכם עם הפלשתינים, שאם אכן תעמוד עליהן ישראל, יהיה אפשר לשכוח משלום כלשהו, ואילו הפלשתינים יחזקו את מעמדם הבינלאומי בהציגם אותנו כסרבנים. אבל המשונה מכולן היא ההתנגדות לרעיון חילופי השלום בינינו לבין המדינה הפלשתינית העתידה.
שובל טוען כי כבשנו את השטחים במלחמת מגן, ואין שום הצדקה לפצות את התוקפן על כך שניקח ממנו רק חלק ממה שכבשנו. הוא אפילו מביא תקדים היסטורי ולפיו,

אף שלאחר מלחמת העולם השנייה סופחו לפולין שטחים שהיו בריבונות גרמנית, לא פיצתה פולין את גרמניה על כך. אלא שיש בעיה בדוגמה הזו. מי שתקפה את ישראל, למרות פנייתו של ראש הממשלה דאז לוי אשכול אל המלך חוסיין שלא לעשות זאת, היתה ירדן. ירדן ויתרה על כל הגדה המערבית לטובת הפלשתינים.

עם ירדן עשתה ישראל הסכם שלום, שזכה ברוב עצום בכנסת, ובהסכם זה היו חילופי שטחים. ישראל ביקשה לשמור בידיה את האדמות המעובדות של היישובים לאורך גבול הערבה, אדמות שנמצאו בריבונות ירדנית, והעבירה בתמורה שטח מתוך ריבונותה שלה לירדנים. התקדים היחיד שיש לישראל בתחום חילופי השטחים הוא, אם כן, דווקא עם התוקפן, עם ירדן.

חילופי השטחים אינם הכרחיים. בהסכם עם מצרים אין חילופי שטחים, אף שהצעה זו עלתה בשלב מסוים כדי להשאיר את העיר ימית בידי ישראל. נסוגונו עד למילימטר האחרון, ולא שכחנו לפרז רצועה ארוכה לאורך הגבול מצידו הישראלי (בד בבד עם פירוז משמעותי הרבה יותר בחצי האי סיני). ברור שבמהלכים החד?צדדיים בדרום לבנון ובעזה הקפידה ישראל לסגת ממאה אחוזים מן השטח, כדי למנוע טענות על כך ששמרה לעצמה שטחים שאינם בריבונותה. החלופה לחילופי שטחים היא נסיגה מלאה. מי שחושב שיש מצב שבו ישראל תוכל להשאיר בידה חלק מן השטח, על פי צרכיה הביטחוניים, ההתיישבותיים וההיסטוריים, ולא תשלם על כך דבר, אינו חי במציאות ששולטת כיום באזור, או שאינו רוצה הסדר.

אפשר בהחלט לוותר על חילופי השטחים, והפלשתינים - שעבורם ההסכמה לחילופים כאלה היא בבחינת ויתור לא פשוט - ישמחו על כך, ולחזור לקו הירוק, כפי שעשינו במקומות אחרים.

נדמה לי כי מי שיציע פתרון שכזה בצד הישראלי, יעמוד מול מציאות שתעשה נסיגה שכזו לסיוט למאות אלפים רבים, כולל תושבי השכונות היהודיות בירושלים. לכן יש לבחון את החלופות ואת האפשרויות בעין מפוכחת ואת ההשלכות שלהן.

הפלשתינים לא ירו על ירושלים ביוני 1967. איתם אנחנו חייבים להגיע להסדר כדי להבטיח לעצמנו מדינה יהודית דמוקרטית, וכדי להסיר מסדר היום את העימות המתמשך הזה, הפוגע כל כך במעמדנו בעולם. ההשוואה בינם לבין הגרמנים אחרי מלחמת העולם השנייה אינה במקומה. מי שרוצה להגיע להסכם שלום, עדיף לו ללכת בדרך שבה הלכנו בהסכם השלום עם ירדן.