התקדים שרשמה אתמול אילת - יירוט ראשון של רקטה ששוגרה לעיר - החזיר לרגע לכותרות את מה שבמערכת הביטחון יודעים כבר מזמן: גורמי הטרור בסיני שמו לעצמם למטרה למרר את חיי התושבים באילת ולהבריח ממנה את הנופשים.
היירוט המוצלח אפשר לאילתים ולאורחיהם לשים את האירוע הזה בצד ולחזור במהירות לשיגרת הקיץ. יש בכך מקום לאופטימיות: הציבור הישראלי התבגר ולא נבהל בקלות. לעובדה ששום תייר לא קיפל את מזוודותיו וחזר הביתה יש משקל רב בחוסן האזרחי, ובמשתמע מכך - ניצחון על הטרור, שכל מבוקשו הוא לשבש את שיגרת החיים.
אפשר להעריך שזה לא יהיה המצב אם אילת תעמוד במתקפה ארוכה ומתמשכת (כפי שקרה בשנות ה?80 וה?90 ביישובי הצפון, ובעשור החולף בשדרות), ואם חלילה יהיו בה גם נפגעים. התיירים, הישראלים ובוודאי הזרים רוצים בחופשתם ניקוי ראש ולא כאב ראש, ולא ימהרו להדרים אם יחושו סכנה. העובדה שטורקיה או בולגריה מסוכנות יותר לא תרגיע אף אחד אם הרקטות יהפכו לשיגרה.
את המצב הזה מבקשת ישראל למנוע. בהגנה השיטה ברורה (ומוכחת): סוללת כיפת ברזל מגינה על אילת, ונדמה שלא תזוז ממנה בקרוב. הבעיה היא בהתקפה; בהינתן הסכם השלום עם מצרים, יש לישראל מרחב פעולה מצומצם מאוד בסיני, אל מול איומים שרק מתגברים. התקיפה שיוחסה לצה"ל בשישי האחרון ברפיח אמנם עברה לכאורה בשקט, אבל אפשר להניח שגם מצרים שאחרי מורסי תתקשה לקבל באהדה פעילות צבאית ישראלית שוטפת בשטחה.
הפתרון נעוץ במודיעין איכותי, וכפועל יוצא ממנו בשיתוף פעולה. הצד החיובי הוא שהמצרים באמת עושים יותר מאי פעם במלחמתם בגורמי הטרור בסיני, הצד השלילי - שיכולתם מוגבלת בכוח, באמצעים ובמודיעין. הפער הזה נותן לארגונים דוגמת "קצות ירושלים" - הארגון ששיגר אתמול את הרקטה שיורטה באילת - מספיק מקום ומרחב כדי ליזום ולגלגל פיגועים שעלולים להידרדר להסלמה מסוכנת.
על רקע הכאוס השורר בחצי האי, הנהירה של גורמי ג'יהאד קיצוניים, כמויות האמל"ח שנמצאות בו וחוסר המשילות של השלטונות המצריים קשה להיות אופטימיים לגבי העתיד. גם במערכת הביטחון סבורים כי ניסיונות הפיגוע יימשכו במתווים שונים, וחלקם עלול גם להצליח. אחרי שגן העדן של סיני גווע מבחינתנו, המאמץ עתה יהיה לשמר את גן העדן של אילת בחיים.