שתי משוכות מכבידות על גישתה הישירה של ישראל לשיחות עם הפלשתינים המתחדשות השבוע. הצפויה היא סוגיית שחרור האסירים הביטחוניים, והמפתיעה היא החלטת האיחוד האירופי להחרים כל מי שמקיים קשרים עם ההתנחלויות. בהקשר זה הכריז זאב אלקין כי ויתרנו על הסכם המקנה לישראל מאות מיליונים, ולא נכנענו לחרם האירופי.
שחרור האסירים הביטחוניים מעיק. הוא אינו מוסרי. אך הימין בליכוד ובקואליציה המוסיף להתנגד, חייב לומר מה החלופה שלו. להקפיא כליל את הבנייה בהתנחלויות? להודיע לג'ון קרי כי ציפי לבני ויצחק מולכו לא יתייצבו למשא ומתן עם הנציגות הפלשתינית?
ההתנגדות הזאת חשובה כקליפת השום אם נושאיה אינם מציעים אחת מן האפשרויות האלה, ואם הם נשארים בתפקידים מרכזיים בממשלה ובכנסת. הכעס והרעש והרוגז הם ביטויים אותנטיים למצוקה של כל ישראלי. בעיקר כשאבו מאזן ממשיך בהסתה נגד ישראל, כפי שחשף אמש רה"מ, כאילו הוויתור הישראלי שכה השתוקק אליו אינו קורם עור וגידים בתוך 48 שעות. אך אין ברירה הגיונית אחרת אלא לשחרר את המחבלים, שכן ההסכמה הישראלית כבר ניתנה.
החרם האירופי על כל מי שמקיים קשר עסקי וכלכלי וחברתי עם ההתנחלויות מעורר בשלב זה כעס אפילו בממשל האמריקני. הוא נראה כמהלך שנועד לטרפד במתכוון את חידוש המשא ומתן עם הפלשתינים ולחבל ביוזמה האמריקנית. על מי האירופאים כועסים? את מי הם בוחרים להעניש דווקא עתה? חבל להכביר מילים, אירופה עוינת ברובה את ישראל. דירוג העוינות משתנה מבירה לבירה.
ישראל זעמה. "לא מדובשך ולא מעוקצך". ויתרה על ההסכם. מובן לגמרי, אבל האם נבון לגמרי?
הצעד הישראלי הנכון הוא להיאבק ברוע הגזירה. לנסות במקום שבו נכשלה הדיפלומטיה. לא להיוואש. הן ללחוץ והן להפציר. על הממשלה לבחון היכן נפלה טעות, לבל תישנה בעתיד, אך גם לשקול מי במצב הנתון יעלוז מתגובה ישראלית הבועטת בסיר האירופי? זה ישרת את הקיצוניים ברשות. זו רוח במפרשיהם כאילו יש שכר לנוקשותם. סוריה בוערת, מצרים קורסת, המוני ערבים נהרגים ברחובות הערים, ואירופה מענישה את ישראל.
בימים אחרים היתה ישראל הקלאסית נאבקת בכלים אחרים מאלה שמשתבח בהם אלקין. היא היתה חותמת על ההסכם עם האירופאים תוך כדי הבעת מחאה, ומפעילה את כל בעלי בריתה כדי לשכנע את מנהיגי העולם הישן - ששיעור המוסלמים המתרבים בו גדל בהתמדה - להיטיב את דרכם, ולגופו של עניין עוקפת בתכסיסים את תוכנו של ההסכם המפלה אותה לרעה.
ישראל במיטבה יודעת לעבוד מתחת למכ"ם, לרדאר. יודעת להוציא מיו"ש את כל הגורמים הנעזרים בהסכם עם אירופה ולהמירם באחרים. הרי בתחבולות תעשה לך מלחמה. אילו הייתי מתנחל הייתי תומך בצעד כזה. בין השאר, כדי לרכך את החיכוך הפוטנציאלי עם הציבור שאינו מתנחל. זה החיכוך שאויבי ישראל כה מייחלים לו.