אוליגרכים ונסיכים עולים על המגרש

עזבו אתכם מדיבורים על שלום כחלק מהמסע של קבוצת הכדורגל של ברצלונה לאזורנו. השינוי האמיתי היחיד שאפשר היה להבחין בו, היה הכתובת Qatar Airways - חברת התעופה הקטארית שהיא הספונסרית החדשה של קבוצת הפאר, שמאז הקמתה ועד שנת 2010 לא נכנעה למסחור הגובר וסירבה לכל הצעות הספונסרים. לכל היותר הסכימו בבארסה לפרסם את יוניצ"ף (ארגון מטעם האו"ם המסייע לילדים עניים בעולם השלישי), וגם זאת ללא תמורה (הקבוצה אף תרמה לארגון 1.5 מיליון יורו מדי שנה).

מה גרם לשינוי? המשבר הכלכלי הכבד שאליו נקלעה הקבוצה ב?2006, ששכנע את ראשיה לקבל את הצעתה של קרן קטאר לפרסם אותם במשך חמש שנים, תמורת החסות הגבוהה ביותר בהיסטוריה, נכון לאותה שנה, 165 מיליון יורו (33 מיליון לשנה). ב?2013, כאמור, החליפה חברת התעופה הקטארית את קרן קטאר (אגב, ארגון צדקה תומך חמאס, המעודד פעולות טרור נגד יהודים ובראשו עומד השייח' האנטישמי יוסוף אל?קרדאווי), וכך, לראשונה מאז הוקמה ב?1899, נושאת בארסה על חולצותיה שם של חברה מסחרית. העלות? רק 29 מיליון יורו לשנה.

ועדיין, נוכח הטירוף שאוחז בשוק הכדורגל העולמי, שבו מיליארדרים מתנפלים על הקבוצות הגדולות (לא רק), קונים ומשקיעים סכומי עתק, ברצלונה מכרה את עצמה בזול. אפילו ארסנל האנגלית, בלי אף סופרסטאר על המגרש, קיבלה 35 מיליון מחברת התעופה של האמירויות, המתחרה הגדולה של חברת התעופה הקטארית.

השיגעון הכלכלי הזה לא עוצר כאן. מועדון הפאר האנגלי מנצ'סטר יונייטד קבע לפני שנה שיא, כשחתם על הסכם חסות עם ג'נרל מוטורס. יצרנית הרכב האמריקנית תשלם מהעונה הבאה (2014/2015) במשך שבע שנים סכום כולל של 455 מיליון יורו - 65 מיליון לשנה, פי שניים מהסכם החסות הקודם של האדומים עם חברת הביטוח האמריקנית Aon (שילמה 185 מיליון יורו רק כדי שמתחם האימונים של יונייטד יישא את שם החברה במהלך התקופה).

בארה"ב העסקה גררה ביקורת נוכח המשבר הגדול בתעשיית הרכב המקומית, שגרם לממשל להכניס יד עמוק לכיס כדי להצילה, אבל בג'נרל מוטורס משוכנעים שחשיפה לכ?660 מיליון אוהדי מנצ'סטר יונייטד בעולם שווה את המהלך. למשל, הקהל האדיר באסיה, שבה שוק הכדורגל פורח וצומח, הוא גם קהל יעד להגדלת המכירות של ג'נרל מוטורס. יחד עם מנצ'סטר יונייטד, שהיא מותג מנצח, ההכנסות צפויות לצמוח מהכנסות ישירות ועקיפות.

בג'נרל מוטורס למדו לא רק מ?Aon, אלא מהעובדה שלמנצ'סטר יונייטד יש עשרה הסכמי חסויות ועוד 44 חברות ממדינות שונות, שמשלמות למועדון על זכויות בלעדיות (בתחומן) לשימוש במותג. קחו למשל את חברת ההלבשה Nike, שמתכוונת להאריך את החוזה עם הקבוצה בעשר שנים תמורת מיליארד ליש"ט. וכמובן יש את מכירת הכרטיסים והמנויים ואת זכויות השידור והמענקים השונים בפרמייר ליג ובליגת האלופות.

מעבר למנצ'סטר יונייטד, הליגה האנגלית היא סיפור הצלחה שובר שיאים. זכויות השידור של הפרמייר ליג בשלוש השנים הקרובות נמכרו תמורת 3 מיליארד ליש"ט, לא כולל הרשתות הזרות שמחוץ לבריטניה. עם זאת, השיאניות חסרות התחרות הן ריאל מדריד וברצלונה, שמקבלות 150 מיליון יורו לעונה, ונהנות מהיעדר הסכם שידור קיבוצי?שוויוני בליגה הספרדית.

המגזין הכלכלי "פורבס" אף פסק ששום מועדון ספורט אמריקני, כולל אימפריות הפוטבול והבייסבול, אינו מתקרב לריאל מדריד, וגם לא למנצ'סטר יונייטד, ששוות בהתאמה 3.3 מיליארד דולר (עם הכנסות של 650 מיליון דולר) ו?3.165 מיליארד דולר (עם הכנסות של 502 מיליון דולר). שווייה של בארסה, אגב, למרות הכנסות של 613 מיליון דולר בשנה האחרונה, מוערך "רק" ב?2.6 מיליארד דולר.

את השיא ששברה ג'נרל מוטורס ביולי 2012, ניפצה החסות המוזרה שבה זכתה פאריס סן ז'רמן. משרד התיירות של ממשלת קטאר התחייב לשלם 200 מיליון יורו לקבוצה הצרפתית לשנה(!) תמורת קידומה של המדינה. מדהימה לא פחות מהסכום היא דרך הקידום, שאינה כוללת את השם קטאר על חולצת המועדון או דרישה לשינוי שמו של אצטדיונה הביתי, הפארק דה פרינס (ארסנל למשל עברה לשחק באצטדיון "האמירויות"). בהחלט אפשר לומר שמועדוני הכדורגל הגדולים הפכו לתאגידים כלכליים גדולים וחובקי עולם.

את מועדוני הכדורגל אפשר לחלק באופן גס לשניים - מועדונים בבעלות משותפת של האוהדים מחזיקי המניות, ומועדונים בבעלות פרטית. ברצלונה וריאל מדריד למשל הן בבעלות האוהדים שבוחרים נשיא (דמות עשירה ומוכרת), ומרכיבים הנהלה למועדון. בגרמניה המצב אופטימלי, מפני שלפי חוק, האוהדים חייבים להחזיק לפחות 51 אחוזים מהמועדון.

משמע, אם אנשי עסקים פרטיים רוצים להשקיע, הם אף פעם לא יהיו רוב קובע. המודל הזה עובד הכי טוב – הליגה הכי בריאה בעולם היא הבונדסליגה, כל המועדונים מאוזנים כלכלית או מרוויחים, ושיאנית הרווחים הבלתי מעורערת היא כמובן אלופת אירופה וגרמניה, באיירן מינכן.

גם המועדונים בבעלות פרטית מתחלקים לשניים: בעלים מקומיים, שלהם יש לעיתים קשר רגשי למועדון, ובעלים זרים - אנשי עסקים וקבוצות עסקיות בעלות אינטרסים שונים ומשונים, המאופיינים באופן כללי לפי זהות המדינה שממנה באים המשקיעים. אפשר לזהות שלוש קבוצות בולטות:
1. אוליגרכים ממדינות בריה"מ לשעבר - בעלי אינטרס אישי להלבין את שמם ולהיות מוכרים כאנשי עסקים לגיטימיים במערב. דרך הכדורגל הם מקווים להשיג השפעה תקשורתית ולזכות בהטבות עסקיות.
2. נסיכים ערבים, מיליארדרים ממדינות המפרץ הפרסי - אלה רוצים לקדם את המדינה שלהם ולרוב ממומנים על ידיה. המחשבה היא להיכנס לזירה הספורטיבית בדלת הראשית, תוך כדי הבנת הפופולריות האדירה של הכדורגל ברחבי העולם. זה מעצים את החשיפה לאותה מדינה (קטאר, אבו דאבי, דובאי), משפר את תדמיתה והופך אותה ליעד תיירותי.
3. אנשי עסקים מארה"ב - חלקם הגדול בעלים של קבוצות ספורט בארה"ב ופועלים לפי מודל עסקי. הם מזהים את הפוטנציאל הכלכלי ומתייחסים למועדונים כאל עסק שיניב רווחים בעתיד, אחרי ההשקעות הראשוניות.

באנגליה הטירוף מוחלט והאוהדים רואים בשינוי פשיטת רגל מקומית. גם ההשתלטות הזרה לא טובה בעיניהם. 11 מתוך 20 קבוצות הפרמייר ליג נמצאות בידיים זרות, לרבות השמות הגדולים: מנצ'סטר יונייטד (משפחת גלייזר האמריקנית), מנצ'סטר סיטי (מנסור בין זאייד אל?נחיאן מאבו דאבי), צ'לסי (רומן אברמוביץ' הרוסי), ארסנל (סטן קרונקי האמריקני), ליברפול (ג'ון הנרי האמריקני).

נקודה חשובה היא צורת הניהול, שבאנגליה הפכה ללא אחראית וללא שפויה. הנתונים מעונת 2011/2012 מלמדים שקבוצות הפרמייר ליג הפסידו יחד 361 מיליון ליש"ט. למעשה, רק חמש קבוצות שמרו על איזון תקציבי או הצליחו להיות רווחיות. האלופה של אותה עונה, מנצ'סטר סיטי, הפסידה סכום שיא של 197 מיליון ליש"ט. צ'לסי, אז אלופת אירופה, נפרדה מ?68 מיליון, וזאת בעונה שהקבוצות האנגליות רשמו הכנסה של 2.3 מיליארד.

כדי להרוויח, ההשקעה חייבת להיות מחושבת ולטווח הארוך. כך למשל עשתה משפחת גלייזר, שרכשה ב?2005 את מנצ'סטר יונייטד תמורת 800 מיליון ליש"ט, סכום שהפך כיום לגדול פי שניים וחצי. עם זאת, כרגע מרבית הקבוצות באנגליה בחובות.

גם בספרד המצב רע. מועדוני שתי הליגות הבכירות שקועים בחובות כבדים המוערכים ב?3.5 מיליארד יורו. זה כולל מועדונים מפוארים נוספים שעומדים על סף קריסה, כל זה בשעה שריאל מדריד וברצלונה - גם הן חייבות מאות מיליונים - מסודרות בזכות כוח פוליטי עצום, הדואג להם להסכמים שגובלים בשחיתות.

נפגעת בולטת מההשתוללות של המשקיעים היא מלאגה, שנרכשה ב?2010 על ידי עבדאללה א?תאני, ממשפחת המלוכה הקטארית. הוא החתים עבורה שחקנים ומאמן בסכום דמיוני - 80 מיליון יורו. שלוש שנים אחרי, א?תאני שקוע בחובות, לא משלם משכורות, מוכר כוכבים ומלאגה על סף פשיטת רגל. את הנפילה הוא הסביר ב"גזענות נטו".

הקיץ הנוכחי היה אמור לסמן רגיעה. נשיא אופ"א, מישל פלאטיני, הוביל בשנים האחרונות מהלך שאמור לרסן את ההוצאות. "פייר פליי פיננסי", הוא קרא לזה. הרעיון היה שאף מועדון לא יוכל להוציא יותר כסף ממה שהוא מכניס, אבל המועדונים הגדולים, באמצעות יועצים ועורכי דין, מערימים על אופ"א עם עסקאות פיקטיביות. ההסכם בין קטאר לפ.ס.ז' הוא דוגמה טובה לכך.

בעקיפין, היה זה נשיאה הקודם של צרפת, ניקולא סרקוזי, שהביא את QIA - רשות ההשקעות של קטאר - לקנות את פ.ס.ז' הבינונית, קבוצה שלא זכתה באליפות מאז 1994 ואף הפסידה בארבע השנים שלפני הרכישה סכום של 20 מיליון יורו. הסיבה לרכישה של הצרפתים, שכעת נמצאים בבעלותו של הנסיך הקטארי, נאסר אל?חליפי, היא כאמור קידום תדמיתה של קטאר.

הקטארים רואים בכדורגל הפופולרי אמצעי נכון להשגת המטרה. הם רוצים לקבל לגיטימציה בינלאומית לקראת אירוח המונדיאל ב?2022. למה נבחרה דווקא פ.ס.ז'? כי בפאריס היא הקבוצה הגדולה היחידה, לעומת בירות גדולות אחרות באירופה, שלהן יש מספר רב של מועדונים בולטים, כך שהפוטנציאל הכלכלי גדול יותר. הקטארים חולמים להפוך את פ.ס.ז' לאלופת אירופה ולהביס את הגדולות באמת: ברצלונה, ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד. מאז הרכישה לפני שנתיים הקטארים איבדו את המעצורים. תחילה הם רכשו שישה שחקנים ב?84 מיליון יורו, כשחאבייר פסטורה הארגנטינאי עלה לבדו 43 מיליון.

בקיץ שעבר הם כבר השקיעו 95 מיליון בשלושה שחקנים בלבד, אסקיאל לאבצי, זלאטן איברהימוביץ' וטיאגו סילבה (42 מיליון - הרכש היקר ביותר באותה תקופה), לא כולל משכורות. איברהימוביץ' למשל השתכר כ?14 מיליון יורו נטו לשנה, ובהתחשב בחוקי המס בצרפת - 75% למשתכרים יותר ממיליון יורו - מבינים שפאריס שילמה 57 מיליון יורו ברוטו על שחקן אחד בלבד.

בינואר 2013 פאריס צירפה גם את לוקאס, שחקן נבחרת ברזיל, תמורת 45 מיליון יורו, ובשביל הראווה גם את דיוויד בקהאם, שפרש בתום חצי שנה. התוצאה הסופית: הדחה ברבע גמר ליגת האלופות אחרי קרב צמוד עם בארסה, וזכייה באליפות צרפת. לקטארים זה לא הספיק. בקיץ הנוכחי הם הוציאו עוד 114 מיליון יורו על שלושה שחקנים בלבד, 64 מיליון מתוכם על אדינסון קבאני, חלוץ נאפולי האורוגוואי.

עכשיו קחו אוויר - פ.ס.ז' נמצאת רק במקום השני. מונאקו, המועדון מהנסיכות שחזר רק השנה לליגה הראשונה, הוציא הקיץ 144 מיליון יורו על רכש, מהם 130 מיליון על שלושה שחקנים. רדמאל פלקאו, החלוץ המצוין של אתלטיקו מדריד, עלה לבדו 60 מיליון. הדבר מפתיע כשמדובר בקבוצה שלמשחקיה הביתיים מופיעים 5,000 צופים.

גם ההכנסות מכרטיסים וממנויים (38 יורו למנוי שנתי) לא אמורות למשוך משקיע גדול, אבל גם כאן מעורבים פוליטיקה וקשרים. הנסיך אלברט, שרצה להציל את המועדון השוקע, פנה לדמיטרי ריבולובלב, אוליגרך רוסי תושב הנסיכות, וביקש ממנו לסייע. האחרון, עוד טרם הקיץ הנוכחי, שפך 100 מיליון יורו על הקבוצה, שעדיין שיחקה בליגה השנייה בצרפת.

שאלת מיליארד היורו היא מה מניע את ריבולובלב, מעבר לטובה לחבר המלכותי. צרפת עוקבת אחרי צעדיו בחשדנות, מעלה חשדות בנוגע לאינטרסים בתחום הנדל"ן ושימוש במונאקו כמקדמת קשרים עסקיים בריביירה, שמקבצת אליה את עשירי העולם. אולי, אומרים, הוא גם רוצה להפוך לגרסה הצרפתית של רומן אברמוביץ' (בעליה המיליארדר של צ'לסי). על כל פנים, מונאקו כבר הכריזה מלחמה על פ.ס.ז', והליגה הצרפתית, שנפתחת הערב, עשויה להרוויח מהקרב בין הכוכבים הנוצצים.

כל הכתבה הזו היא בכלל קדימון למה שעתידה להיות העסקה היקרה בתולדות הכדורגל - קשר וולשי כישרוני מאוד בשם גארת' בייל עומד לעבור מטוטנהאם לריאל מדריד. המחיר - 120 מיליון יורו. סכום זה עתיד לשבור את שיא המעבר של כריסטיאנו רונאלדו ממנצ'סטר יונייטד לאותה ריאל ב?2009 (94 מיליון יורו). אם עסקה זו תתממש, ריאל תרשום שיא בלתי נתפס נוסף - 189 מיליון יורו על שלושה שחקנים (איסר יאראמנדי - 39 מיליון, ואיסקו - 30 מיליון, משלימים את הסכום).

ארסן ונגר, המנג'ר הצרפתי החסכן והדעתן של ארסנל, סיכם זאת היטב: "עולם הכדורגל השתגע לחלוטין. הפייר פליי הפיננסי הפך לבדיחה טובה". לצד זה, מחירי הכרטיסים והמנויים מאמירים ודוחקים את מעמד הביניים ואת המעמד הנמוך אל מחוץ לאצטדיונים, ובקרוב הפערים בין הקבוצות העשירות לשאר יגדלו עד שלא תהיה ברירה, והעשירים יקימו לעצמם ליגת על אירופית ויתחרו ביניהם.