עמימות הגיונית

ישראל שמרה אתמול (רביעי) על עמימות מופגנת בכל הנוגע לפעילות שבה נפצעו ארבעה לוחמי גולני. שום מילה שמרמזת על מטרת הפעולה לא נמסרה, ואפילו לא אם היא בוצעה בשטח ישראל או על אדמת לבנון. ההיגיון בעמימות ברור: כל עוד אין אמירה רשמית מחייבת, אפשר להתנהל כאילו הדברים לא קרו, או לפחות לא קרו בדרך שמחייבת תגובה.

התרגום הסביר שמתבקש לדברים הוא שהפעולה בוצעה במקום שישראל לא רוצה להיתפס בו, כלומר מעבר ל"קו הכחול" - הוא קו הגבול הבינלאומי, שמסיבות טופוגרפיות אינו חופף תמיד לגדר הגבול עצמה. בשל כך קיימות בשטח מובלעות שבעבר נוצלו על ידי חיזבאללה לפעולות טרור (הבולטת שבהן היתה חטיפת גולדווסר ורגב ביולי 2006, לא הרחק ממקום התקרית אתמול). מאז המלחמה מקפיד צה"ל לפעול במובלעות.

פעילות כזאת מתבקשת מהרבה סיבות מבצעיות ומודיעיניות, ובעיקר כדי להעביר את היוזמה משטחנו לשטח האויב. הבעיה היא בסכנת החשיפה: היתפסות "על חם" עלולה להוביל להסלמה לא רצויה. בדיוק כמו בתקיפות שמיוחסות לישראל בסוריה, גם בלבנון כל עוד ישראל פועלת מתחת לרדאר, האויב יכול להכיל את הפגיעה (ואת ההשפלה שלעתים באה בצידה), אולם מרגע שהדברים מקבלים ביטוי פומבי, סכנת התגובה שתוביל להסלמה עולה משמעותית.

חיזבאללה, שיודע מה קרה באירוע משום שהוא זה שהניח (כנראה שבאחרונה) את המטען בשולי הכביש בסמוך לכפר לבונה, כמה מאות מטרים מצפון לגבול, יכול לחיות איתו בשלום כל עוד הוא יישאר מעומעם.

ועדיין, האירוע הזה נותן לחיזבאללה הזדמנות לקצת יחסי ציבור חיוביים מבחינתו. אחרי חודשים של כרסום מתמיד במעמדו ותדמיתו על רקע מעורבותו במלחמת האזרחים בסוריה, נותן לו אירוע על הגדר הזדמנות להיראות שוב כמי שמגן על לבנון אל מול תוקפנות ישראלית. סביר שחיזבאללה לא יחמיץ את ההזדמנות לחגוג על העניין, אף על פי שהנחת העבודה בישראל, כאמור, היא שיהיה אפשר להכיל את האירוע - עניין שלא היה אפשרי לו תוצאות האירוע היו קשות יותר מאשר ארבעה פצועים. צה"ל, שמן הסתם יתחקר את האירוע לעומק, יידרש להביא גם את זה בחשבון לפני שיאשר את הפעילות הבאה.