סופדים ל"אם המחוננים": "נגעה בחיי רבבות ילדים"

ד"ר אריקה לנדאו, אשת החינוך שכונתה "אם הילדים המחוננים" הלכה אתמול לעולמה והיא בת 82. לנדאו הוציאה תחת ידיה דורות של תלמידים מצליחים, בהם פרופסורים, שרים, שחקנים ואנשי תקשורת ואקדמיה, והם גם זוכרים אותה כאישה ששינתה את חייהם. אחד מאותם תלמידים הוא פרופ' רן בליצר, בן 37, שהיה תלמיד של לנדאו מאז היה בן חמש ועד לשבוע שעבר, כהגדרתו. "אני עוד מנסה לעכל את לכתה. לפני שבוע וחצי ישבנו יחד אתה ותכננו את החוג החדש שאנחנו רוצים להקים עם זווית טכנולוגית ייחודית והיא זו שיזמה אותו. היא הייתה פעילה עד הרגע האחרון. היא הייתה חדה עד הרגע האחרון".

לנדאו הקימה את המכון לקידום נוער ליצירתיות ומצוינות בשנת 1969, לאחר שחקרה את נושא היצירתיות בקרב ילדים והגיעה למסקנה כי היא זו שמובילה למצוינות. תחת ידיה עברו 45 אלף תלמידים, שרבים מהם נמצאים היום בעמדות מפתח באקדמיה ובעשייה החברתית. בין הבוגרים שר הפנים, גדעון סער והכתב אלון בן דוד.

לדברי פרופ' בליצר, מנהל מכון המחקר של שירותי בריאות כללית ופרופ' חבר לרפואה בתחום בריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון, לנדאו ליוותה אותו במשך כל חייו. "היא ליוותה אותי כמעט בכל תחנה משמעותית בחיי האישיים, האקדמיים והמקצועיים באופן יוצא דופן. אריקה הייתה הראשונה שזיהתה את העולם הזה של ילדים מחוננים בישראל. היא פיתחה את התחום ונתנה את ההכרה והמסגרת המשמעותית ביותר עד היום לילדים הללו. הייתה לה נגיעה בחייהם של עשרות אלפי ילדים, היא השפיעה על כל כך הרבה משפחות".

אצל בליצר, מדובר ב"עסק משפחתי". אמו הייתה יו"ר ועד ההורים במכון לקידום נוער ליצירתיות ומצוינות ופעילה בוועד המנהל במשך שנים רבות. היום, בליצר עצמו חבר פעיל בוועד המנהל, בתו משתתפת בפעילות המכון וכך גם אחיו בעבר וחלק מילדיהם. אל אריקה הוא הגיע דרך אמו. "בכל צומת החלטה משמעותית בחיים שלי, אריקה הייתה שם. המשנה החינוכית שלה תמיד הייתה להדגיש את היצירתיות ואת המחשבה הפתוחה יותר מאשר הרכיב של צבירת הידע", הסביר. "היא חשבה שההתפתחות של ילד מחונן מחייבת עבודה בכל הצירים: בציר הרגשי, החברתי והלימודי, והיא תמיד שמה דגש על האופן שבו מלמדים את הילד לשאול ולהטיל ספק ולא לקבל דברים כמובנים מאליהם. תמיד להישאר סקרן ויצירתי. אני היום עוסק בחיבורים בין עולמות ידע בתחומים שונים של רפואה ומחקר והרבה מתוך העיסוק הזה מגיע מתוך מה שרכשתי שם".

בליצר נזכר ביום שבו הביא את בתו לראשונה למכון. "הזיכרון המרגש ביותר מבחינתי הוא הפעם הראשונה שהגעתי למכון עם הבת שלי בת החמש וישבתי על אותו כיסא שישבתי בו כשהייתי בן חמש. אני לא יכול לתאר את ההתרגשות. אריקה ישבה מולה, וניהלה אתה שיחה. זה היה רגע מדהים. מההתחלה ועד יומה האחרון היא לא התייחסה לילד כאל ילד. ההסתכלות שלה הייתה כשווים אל שווים בשיח ענייני ומכבד ואני חושב שילד שמתייחסים אליו ככה מיד משנה את התנהגותו, ולזה יש השפעה כמעט מאגית. הייתה לה יכולת להיכנס ללב".

מרב בצר, ממלאת מקום מנכ"ל מכון אריקה לנדאו, מספרת כי לנדאו האמינה שיצירתיות קיימת אצל כל אחד, ועמלה במשך השנים כמעט 45 שנים כדי לעזור לילדים לממש את הפוטנציאל היצירתי שלהם, מתוך אמונה שיצירתיות מובילה למצוינות. "היא פעלה להדריך הורים לילדים מחוננים וילדים מצטיינים", ציינה. "אריקה טיפחה מגזרים שונים ושלחה מדריכים לשכונות שונות בתל אביב ללמד ללא תשלום. היא שלחה מדריכים ללמד ילדים יוצאי אתיופיה ועולים חדשים אחרים, שמה דגש רב על קידום ילדות וחינכה לאהבת הארץ, וכל זה תוך כדי קידום היבטים אינטלקטואליים חברתיים של כל ילד וילד. היא השאירה אחריה צוואה להביט קדימה למרות עברה הקשה בזמן השואה, ולשמור על מפעל חייה. להמשיך לתת מענה לילדים והוריהם".

אמו של בליצר, עו"ד ציפורה בליצר מספרת על אישה נדירה שלקחה חלק משמעותי בחייהם של כל אחד מילדיה: "אני הכרתי את אריקה אחרי שהפנו את הבת שלי, ד"ר גלית פוסמן, מהגן לבדיקה במכון לקידום מחוננים. היא הייתה ילדה שכתבה פואמות כבר בגיל 8-9. הבאתי אותה וכך הכרתי את המכון ואת אריקה. אני עוסקת הרבה בהתנדבות בנושאים של חינוך במדינת ישראל ולא נתקלתי במקום שעושה עבודת קודש כמו שהמכון הזה עושה. לא נתקלתי במכון שמסתכל על הילד כמכלול. בכל נקודה בחיים של ילדיי כשהם היו צריכים לקבל החלטות הם היו מתייעצים אתה, וגם אנחנו. הדלת שלה תמיד הייתה פתוחה. היא לא מחליטה בשבילך – היא נותנת לך לשאול את השאלה ושואלת מה את חושבת ואת מגיעה לתשובה. היא נותנת לך את הדרך ועושה את זה בהעשרה עצומה ולא אכפת לה כמה הילד יודע אלא איך הוא יחשוב. תמיד שיהיה בטוח בעצמו, כי זה שיש ספק, זה לא אומר שאתה לא בסדר ואם אתה מפריע בשיעור זה לא אומר שאתה מופרע".

עו"ד בליצר מספרת כי לנדאו גם נהגה "לדלות" תלמידים מחוננים משכונות מצוקה ולהביא אותם למכון שלה. "היא אמרה שהניצוץ טמון בכל ילד ורק צריך למצוא אותו. היא אמרה תמיד שהסיכוי של העם היהודי לשרוד בעולם זה פיתוח היכולת המיוחדת שיש לילדים שלנו, ולכן צריך לקדם את אלה שיש להם יכולת כדי שיוכלו לתרום לעם ישראל. היא אמרה שחשוב לחזק את השורשים שנדע מאיפה אנחנו באים".