השבוע שמענו תיאוריית קונספירציה הזויה על כך שפרשת הרפז היא קנוניה "אשכנזית", בראשות ברק ה"קיבוצניק", למניעת נסיקתו הפוליטית של גבי אשכנזי בשל מוצאו ה"מזרחי", כפי שנעשה לכל "מזרחי" שבעבר איים על ההגמוניה של האליטה ה"אשכנזית" השלטת. מובן שמדובר בתיאוריה משעשעת ותו לא, אך היא מעידה שיש עדיין מי שחושב כך.
אקדים ואומר: איני מיתמם ואיני טוען שהאפליה העדתית נעלמה לחלוטין ממחוזותינו. רק השבוע נחשפה שערוריית אי קבלתו לעבודה בתעשייה האווירית של מישל מלכה אך ורק בשל מוצאו. תופעה זו היא קלון על החברה הישראלית ויש להילחם בה ולגדוע אותה.
אלא שהדרך לגדוע את התופעה אינה שימוש אינטרסנטי ו"חפירה" קולנית בעדתיות, אלא להפך - חתירה נבונה לבניין של עם אחד, לקיבוץ גלויות, לשילוב עדות. למרבה הצער, יש מי שמציגים את תופעת האפליה העדתית, שהיא קטנה במימדיה, כאילו אלו פני החברה. יש מי שדיג במים עכורים הוא אומנותם והבסיס לקריירה הפוליטית שלהם, ולכן יעשו הכל כדי להנציח את העדתיות שממנה הם נבנים. יש מי שממציאים תיאוריות קונספירציה עדתיות כדי להגן על פושעים דוגמת משה קצב ואריה דרעי. אלו תופעות המחזירות אותנו אחורה.
אני יהודי ישראלי. איני "אשכנזי" ואיני "מזרחי". "אשכנזי" הוא מי שבוחר ב"אשכנזיות" כזהותו, אולם הזהות ה"אשכנזית" וה"מזרחית" היא זהות גלותית.
אני מחנך את ילדיי שהם יהודים ישראלים. אמנם חלק מן המורשת המשפחתית שלהם היא שסבם נולד בבוקובינה, סבתם בפולין ועוד סבא וסבתא בארץ ישראל. אך אין זה הופך אותם ל"אשכנזים", ובמובן העמוק, המהותי והרחב יותר, מוצאם הוא מכל מקום שממנו באו יהודים - אתיופיה, רוסיה, עיראק או צרפת. תרבותם היא התרבות היהודית, שמוצאה מפולין, מתימן, ממרוקו, מארה"ב וכמובן מארץ ישראל.
השורשים בירושלים
לפני כמה שנים נסעתי עם אחיי ואבי ל"טיול שורשים" ברומניה. אין ספק שחשתי התרגשות למראה המקום שהיה ביתו בעיירה רדאוץ שבבוקובינה; חשתי במקום ההוא זיקה אל הסיפור המשפחתי שלי, אולם למעט הביקור הספציפי בעיירת הולדתו הקטנה, בכל שאר ימי הטיול חשתי בדיוק כמו בכל מקום אחר שבו אני מבקר בעולם: כתייר, כזר. בוודאי לא ראיתי בכך "טיול שורשים". לאחר שובנו ביקרתי עם משפחתי בירושלים ופקדתי עם ילדיי את הכותל. זה היה טיול השורשים שלנו.
השורשים שלי אינם בבוקובינה, אלא בירושלים, בגמלא, בארץ ישראל. במהלך הטיול ברומניה התנגן בראשי כל העת שירו של אהוד מנור "יליד הארץ": "אבא, שר אני לך, על שיום אחד קמת ותלך". וכשאני רואה את הדבקים בהנצחת הגולה והעדתיות בתוכנו, התופעה הזאת כואבת לי ומקוממת אותי.
המשפט "יותר קל להוציא את היהודים מהגלות מאשר להוציא את הגלות מן היהודים", המיוחס הן לנשיא הראשון חיים ויצמן והן לראש הממשלה הראשון דוד בן?גוריון, מבטא את התופעה הזאת.
ואף על פי כן, אני אופטימי ומאמין שבעוד דור או שניים לא יהיה ילד יהודי בישראל שייחס חשיבות גדולה לשאלה אם הוא "אשכנזי" או "מזרחי".