75 שנים אחרי שאבי טורקיה המודרנית אתא טורק הלך לעולמו משוכנע כי הותיר את ארצו עם חוקה יציבה, אשר תבטיח באמצעות הצבא את נאורותה ואת הפרדתה מן האיסלאם - הושלכו מפקדיו וקציניו הבכירים לכלא, לרבות הרמטכ"ל אילקר בשבו. תקוות הקידמה של מוסטפא קמאל קמלה.
עשרות בשנים עלה בידי הצבא להרחיק את האגפים החשוכים של האיסלאם ממוקדי הכוח. אמנם המשטר היה דמוקרטי על תנאי וקידום המוני הטורקים לא היה בראש דאגותיו, אבל תועלתו של הצבא היתה רבה מפגמיו. היה זה שמעון פרס שטען לפני כ?30 שנים כי בטורקיה התהפכה המשוואה המקובלת, שהצבא מאיים על הדמוקרטיה. אצל הטורקים הוא חיל המשמר שלה.
הדבר לא נעלם ממצרים. יש קווי דמיון בהתפתחות בין שתי המדינות. מה שהחל בטורקיה אחרי מלחמת העולם הראשונה נולד בארץ הנילוס לאחר השנייה. הצבא שלט בה, ואף שמעמדו לא נקבע בחוקה כמו אצל אתא טורק, הוא נתן את הטון, אפילו יותר מאשר באנקרה. מוחמד נאגיב, גמאל עבד אל?נאצר, אנואר סאדאת וחוסני מובארק היו נשיאים מטעם הצבא ומפקדיו.
שלטון רג'פ טאיפ ארדואן בשם האיסלאם חתך בשיטת הסלמי - פיסה אחר פיסה - את מעמדו הייחודי של הצבא. המהלך הסתיים אתמול. גם במצרים, מן הרגע שבו תפס מוחמד מורסי את השלטון לא חדל לקצץ בצבא. הוא ניצל תקרית משנית בסיני לסלק את קציניו מעמדות מפתח, והדרך להשתלטות האיסלאם על מצרים נראתה סלולה.
מי יאכיל את מיליוני הפיות?
במקבילית הזאת היה תפקיד ייחודי לארה"ב. היא נתפסה לשיתוף פעולה עם ארדואן ופיתחה תפיסה מופרכת למדי, שלפיה תיתכן דמוקרטיה איסלאמית כפי שהפגינה טורקיה. סביר להניח כי התפאורה המסנוורת מאנקרה השפיעה על המדיניות האמריקנית, שהפנתה עורף לבעל בריתה מובארק ולא נקפה אצבע כאשר נבחר מורסי. אמריקה שטעתה להאמין בדמוקרטיה של ארדואן, שבה ושגתה להעריך כי מורסי הוא מה שארדואן בעיניה.
רק שהצבא המצרי הבין טוב מעמיתיו בטורקיה וממעצבי המדיניות בוושינגטון את המצב. אתמול ראו בכיריו מה עולל ארדואן לקצונה בארצו - מין טיהור סטליניסטי בלי הוצאות להורג - וידעו כי זה היה מר גורלם אלמלא החזירו את הטנקים לכיכר תחריר וגירשו את מורסי.
אך ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה במדויק. הקצין החזק במצרים, הגנרל עבד אל?פתח א?סיסי, לא המתין זמן מיותר ותקף את ארה"ב שהפנתה עורף לו ולחבריו. אף שהוא תלוי בסיוע אמריקני, דיבר מדם ליבו כי לא יסלח לאמריקה את הניכור. אם הוא גם יבין כי אסור לגלות חולשה ולהתפשר עם קיצוני האיסלאם - ממש כפי שהמשגה נעשה באיראן ובטורקיה - יש סיכוי כי מצרים לא תיפול בידי החשוכים. אבל מי יאכיל 80 מיליון פיות?