גורם המעורה במו"מ: ישראל "תאט מאוד" הבנייה ממזרח לגדר

על אף שכל הצדדים מסתירים זאת כדי למנוע לחץ פוליטי, מסתמן כי בעוד שישראל תבנה "בשקט" ממערב לגדר, היא תמעט לבנות מחוץ לגושים. "יגובשו שינויים ותיקונים מול קווי 67'"

אמיר תיבון
צילום: רויטרס, עריכה: טל רזניק

(קרי מסכם את סבב השיחות הראשון בוושינגטון, השבוע)

(תוכן מקודם)

לא רק בזמן הקורונה: השירות הרפואי שעוזר לחולי לב

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה

האם בצד התיאומים הטכניים, ישראל והפלסטינים כבר הגיעו ל"הסכמות שקטות" במסגרת המשא ומתן? גורם המעורה במשא ומתן המדיני מסר היום (שישי) לוואלה! חדשות כי קיימת הבנה לפיה ישראל תמשיך לבנות בגושי ההתנחלויות במהלך הדיאלוג, אך לדבריו תיאלץ גם "להאט מאוד" את הבנייה ממזרח לגדר ההפרדה. האמריקנים, ציין הגורם, לא מתייחסים לכך באופן רשמי, כדי לחסוך לשני המנהיגים לחצים פוליטיים מבית, והם דורשים גם מהצד הישראלי שהתבטאויות בנושא יישמרו "בפרופיל נמוך", כדי לא להזיק ליו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן. על פניו, מדובר בדרישה בעייתית בשל העובדה שבמשרד השיכון יושב נציג הבית היהודי, השר אורי אריאל, שיש לו לפי שעה אינטרס מובהק להצדיק את הישארותו בממשלה על ידי הבלטת המשך הבנייה בהתנחלויות.

יש הבנה שקטה: נתניהו ימשיך לבנות בגושים, אבל לא מחוץ להם. ראש הממשלה עם נשיא ארה"ב אובמה (צילום: לע"מ)

הגורם הוסיף כי בסבבי השיחות הקרובים יעלה לדיון, באופן בלתי נמנע, נושא הגבולות. שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, לא הזכיר עד כה בהצהרותיו לתקשורת את המילים "גבולות 1967" - שבישראל כל-כך חוששים לשמוע, ואין ספק כי אחד ההישגים המדיניים הגדולים של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוא דחיית הדרישה הפלסטינית שישראל תתחייב למשא ומתן על בסיס הגבולות הללו. אלא שעל פי הגורם המעורה בשיחות, בפועל שני הצדדים מבינים כי מטרת הדיון בנושא הגבולות היא "לגבש שינויים, תיקונים וחילופי שטחים ביחס לקווי 1967". במילים אחרות – גם אם אין היצמדות לקו הירוק, יש הבנה שקטה שאם יתגבש הסכם, ישראל לא תוכל לשמור על התנחלויות שנמצאות הרחק ממזרח לו. הגורם הוסיף כי האמריקנים "היו ונותרו" מחויבים לגבולות 1967, וזאת על בסיס נאומו של הנשיא ברק אובמה במאי 2011, אז הצהיר כי "גבולות ישראל ופלסטין צריכים להתבסס על קווי 1967 עם חילופי שטחים - כך שגבולות ברורים ובטוחים יוקמו לשתי המדינות". על פי הגורם, במידת הצורך האמריקנים "יבהירו" לשני הצדדים את המחויבות הזו, אך בינתיים הם נמנעים מלדבר על כך באופן פומבי מעבר לאזכור הנאום. גם כאן, השיקול המרכזי הוא מניעת לחצים פוליטיים של מתנגדי ההסכם משני הצדדים.

הסיכומים שקרי היה מעדיף שלא יתפרסמו

את הדיווח האמור יש ללוות בגילוי נאות: על פי שר החוץ האמריקני, אין כל סיבה שהציבור בישראל ימשיך לקרוא אותו. במסיבת העיתונאים שערך קרי השבוע בוושינגטון עם ציפי לבני וסאיב עריקאת, הדגיש השר האמריקני כי מעתה והלאה כל העדכונים בנוגע למשא ומתן יימסרו אך ורק מפיו. מטרת ההצהרה הייתה ברורה: להפחית מערכו של מידע שיפורסם לאורך המשא ומתן בעיתונות, ולתת לקרי ואנשי צוותו שליטה על ברז המידע.

אלא שקרי יודע היטב שהברז ימשיך לטפטף לאורך החודשים הקרובים ושהיכולת שלו לעצור זאת מוגבלת מאוד. הרושם שהציבור הישראלי לא מתעניין במשא ומתן מטעה; הישראלים רוצים מאוד לדעת מה ייאמר מאחורי הדלתות הסגורות, כמו המידע המוזכר כאן, במיוחד ככל שהמשא ומתן יתקדם והדיונים יעברו מלוחות זמנים וסידורים טכניים לשאלות מהותיות. גם הפלסטינים, שנראים בינתיים אדישים לכל העניין, ירצו מאוד לדעת מאילו התנחלויות ישראל תסכים לסגת ומה יהיה גודל ה"וויתורים" של שני הצדדים בירושלים. את הרצון לקבל וגם להוציא מידע, אי אפשר יהיה לעצור.

הסיבה שבינתיים העניין הציבורי אינו גבוה היא שקוראי החדשות בשני הצדדים כבר מכירים היטב את הדינמיקה של שיחות השלום, ומבינים שבסבב השיחות הראשון בוושינגטון כמעט ולא היה עיסוק בנושאים מהותיים. גורם שמעורה במשא ומתן אישר את התחושה הזו. לדבריו, הסבב הראשון בהשתתפות לבני, מולכו ועריקאת "עסק ברובו בנושאים טכניים ואפילו טקסיים. לא היה דיון בסוגיות הליבה". עם זאת, הוסיף הגורם, בסבב השיחות הבא – שאמור להיפתח ב-14 באוגוסט בירושלים – הצדדים יתחילו "לדבר ביזנס".

האסירים ישוחררו אחרי סוף הרמדאן?

עוד אומר הגורם כי רוב סבבי השיחות ייערכו במזרח התיכון – בירושלים, ברמאללה או במקרה הצורך בעמאן – וכי השליח האמריקני לשיחות, השגריר לשעבר מרטין אינדיק, ישהה באופן קבוע בישראל. הגורם הוסיף בחצי-צחוק ש"אולי השגריר דן שפירו יפנה לו חדר בבית השגריר בהרצליה פיתוח", שאותו אינדיק כבר מכיר מכהונותיו כשגריר ארה"ב בישראל.

הפלסטינים, אגב, מצפים שקבוצת האסירים הראשונה שישראל תשחרר תגיע לרמאללה עוד לפני שאינדיק מגיע לנתב"ג, ושהדבר יקרה זמן קצר לאחר חג עיד אלפיטר, שיחול השנה ב-8 באוגוסט. אלא שבשלב זה טרם התכנס צוות השרים המצומצם לסוגיית שחרור האסירים, הכולל את השרים לבני, יעלון, פרי ואהרונוביץ', בנוסף לראש הממשלה נתניהו. זה הצוות שיחליט אילו אסירים ישוחררו – רובם ככולם אסירים ותיקים שנכללים ברשימה שהעביר אבו מאזן לישראל לפני כשנה – וגם מתי בדיוק תתבצע כל פעימה של השחרור.

בירושלים שמחו לשמוע השבוע את קרי מכריז בקולו שהמשא ומתן יימשך תשעה חודשים, מה שאומר שעד מאי 2014 הסבירות שהפלסטינים ינקטו צעדים חד צדדיים נגד ישראל באו"ם ובבית הדין הבינלאומי בהאג, נמוכה מאוד. ביטוי אחר שגורם לשביעות רצון בירושלים נאמר השבוע מפיו של גורם אמריקני בכיר, שציין בשיחת רקע עם כתבים כי מטרת המשא ומתן היא להוביל להקמתן של שתי מדינות "שיזכו שתיהן להכרה הדדית ובינלאומית", רמז לכך שהפלסטינים והעולם הערבי ייאלצו "להכיר" בישראל כמדינה יהודית כפי שדרש נתניהו.

הבנייה ממזרח לגדר "תואט מאוד"? תקוע, המועצה האזורית גוש עציון (צילום ארכיון: עומר מירון)

לא ברור כמה זמן אפשר יהיה להמשיך עם הריקוד המוזר הזה. לא ניתן לדחות לנצח את הרגע בו נתניהו ואבו מאזן יצטרכו לשבת יחדיו בחדר סגור, ולגהור מעל צמד מפות גדולות של ישראל והגדה המערבית. במפות הללו יסומנו שני קווים – הקו הירוק מ-1967, וקו גבול נוסף. השקט הפוליטי שמובטח לנתניהו ולאבו מאזן עד לרגע המדובר הולך ומתקצר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully