מסדר הטהרנים החדש זוקף לזכותו ניצחון נוסף. נגיד בנק ישראל לשעבר, פרופ' יעקב פרנקל, הסיר את מועמדותו להיות הנגיד הבא וזאת עקב מה שמכונה בתקשורת "סערת הונג קונג". הרבה מחיאות כפיים נשמעו תוך כדי אמירת שירי הלל: איזה אדם אמיץ והגון, איך שהוא פטר אותנו מההתעמקות המוסרית הכבדה הזו. עד העונג הבא.
ממלכת המשפט שוב מנצחת. שלטון החוק, כאילו. התמונה נראית כלקוחה מעולם הפשע. ייקוב הדין את ההר, הם אומרים. האיש הרע הזה, כך עולה מכל הכתובים והדיבורים הצדקניים, אינו ישר ונקי כפיים ובר לבב. הוא שיקר, כלומר אילץ את היועץ המשפטי לבדוק את התנהלותו מלפני שש שנים.
נברתי במדרשים, בהיסטוריה, היכן שידי משגת. שבתי אל הממצא הראשון, זה שעולה מייד עם היוודע דבר הפשע, רחמנא ליצלן. וכך אמרו חכמים: מדוע חרב בית המקדש? מפני שדנו דין תורה. כלומר, מפני שלא נהגו לפנים משורת הדין. שמעתם נכון: מפני שדנו לפי הדין. האם דרישתה של ועדת טירקל מן היועץ המשפטי לממשלה לערוך בדיקה בנושא הפרשה המיוחסת לפרנקל היא בגדר לדון דין תורה? כלומר, מלכתחילה צריך להיות המועמד לתפקיד הרם הזה, או לתפקידים ציבוריים מקבילים ודומים, זך ונקי. צח כשלג. האם תיתכן מציאות שכזו? האם מדובר בתיק אישי עמוס בפרטים מפלילים על התנהגות בלתי הולמת? ממש לא. אבל מסדר הטהרנים חייב נימוקים רציניים לציבור, אז נשלפת לאור השמש התנהלותו המקצועית. ייחשפו לאלתר כל כישלונותיו.
מה קורה כאן לכל הרוחות? האם מבקריו הגדולים של פרנקל נקיים מכל רבב? שמא הכלל העומד על הפרק באופן מתמיד - ניקיון כפיים מוחלט אינו קיים במציאות - אינו תקף בקרב חברי המסדר הזה? הכלל היחיד בעיני הטהרנים הוא אחד: אנחנו נמליך מלכים, אנחנו נדון ונשפוט, אנחנו מלכי העולם. במדינה מתוקנת, אשר אזרחיה שומרים על החוק - לא מפחד ומיראת היועצים המשפטיים, אלא מתוך כבוד למדינתם - היועץ המשפטי היה דוחה בנימוס את בקשתה של ועדת טירקל. במדינה מתוקנת מוכרח להתקיים מרחב מינימלי לאדם למשוך בצמותיה של חברתו לכיתה ב' בלי שייחשב פליליסט ובלי שיעמוד בוש ונכלם לאחר שנים של עשייה ושל יצירה למופת.
אין צורך להיות אוהד מושבע של נתניהו ושל לפיד, אלא שראוי מבעד לעשן הצדקנות להקשיב לדבריהם: "איננו רחוקים מהיום שבו איש לא ירצה להתקרב לחיים הציבוריים". היום הזה כבר חלף. הוא מסומן ביומניהם של כה רבים טובים ומוכשרים, אבל בתיקם הדמיוני נרשמה עבירה של מעבר ברמזור כתום או השלכת בדל סיגרייה לא במאפרה, והם החליטו - אנחנו לא שם.
המצב שבו מסדר הטהרנים מנהל את המדינה הוא כזה שאין בו אחווה ואין רעות, אין דיבור ואין שיח, הכל דרך עין המשפט. גם בסדום היה דין ובעמורה היתה מיטה. אין רחמים ואין חמלה, אין חסד ובטח לא הכרת הטוב.