אם מישהו התרשם בחודש האחרון שיעקב פרנקל הוא קורבן לעלילה מרושעת ושכל פרשת התיק לנשיאת חליפות מקורה באי הבנה - בא אתמול פרנקל לאולפן ערוץ 2 ושיכנע אותו שהוא טועה. שהוא לא קורבן, שלא מדובר בעלילה, שאיש לא סימן אותו כמטרה.
יתרה מזאת: אין יסוד לטענה שלו כי "באופן בלתי סביר ובקלות בלתי נסבלת מעלים אדם על המוקד על סמך השערות". אם מישהו העלה את פרנקל על המוקד זה פרנקל עצמו, ועוד בשידור חי. היה מדהים לראות איך עשה זאת.
פרנקל קיבל במה מכובדת למסירת גירסה פשוטה וברורה בפרשה, אבל לא ניצל אותה. הוא בחר להתחמק מהשאלות הממוקדות של המראיינים דני קושמרו וקרן מרציאנו, ברח מלב הסיפור, נשא אמירות כוללניות וסתמיות בלי לשלוף אפילו שפן אחד.
אין לו, מתברר, מכתב התנצלות של התביעה המקומית; אין לו הסבר משכנע להסתבכות האומללה ביציאה מחנות הדיוטי פרי בלי לשלם; אין לו הסבר הגיוני להחלטתו הפתאומית לוותר על התפקיד החלומי. אם הכל היה בסדר והוא לא חשש מפסילתו, מדוע עשה זאת?
אבל אפילו היו לפרנקל הסברים טובים יותר להסתבכותו בחו"ל - היה אסור למנותו לתפקיד הנגיד בגין בעיה ערכית אחרת: דו"ח מבקר המדינה מלפני 11 שנה שחשף אותו בקלונו. דו"ח קשה שתיאר כיצד קיבל כספים רבים מהמדינה בניגוד לנהלים.
מה כלל סל ההטבות שפרנקל אירגן לעצמו, בניגוד לעמדת היועץ המשפטי של בנק ישראל? כ?100 אלף שקלים נטו "פדיון ימי מחלה"; עשרות אלפי דולרים שניתנו לו כהוצאות אירוח בלי שנבדקה זכאותו לכספים האלה; עשרות אלפי שקלים שדרש וקיבל כ"פדיון ימי חופשה" - וגם: עשרות אלפי דולרים בגין "צבירת זכויות אקדמיות". היה לפרנקל תיאבון גדול.
כמה כסף בסך הכל נחת בחשבונו והוא נאלץ להחזירו בהוראת היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין? קרוב לרבע מיליון שקלים!
מה היתה גירסתו אז? ניחשתם נכון: הכל נעשה בתום לב. הוא סמך ללא עוררין על עמדת הבכיר שאישר לו זאת. הוא האמין שמגיע לו.
על מי דילג אז הנגיד הפורש בנושא הזה? על פקיד קטן: היועץ המשפטי של הבנק. דווקא אותו הוא עקף בסיבוב.