עבירה גוררת עבירה ורצח גורר נקמה. טוב לא יכול לצאת ממשפט שבו נאשמים שבעה ערבים בניסיון רצח של מחבל יהודי כפות, שדקות קודם ללינץ' שבוצע בו באכזריות, רצח בדם קר ארבעה מאחיהם.
למרבה הצער, חלק מתושבי שפרעם, מתומרצים על ידי פוליטיקאים מקצועיים, מיהרו ללבות את אש השנאה והנקמה והכניסו את בית המשפט לפינה שקשה לצאת ממנה. כל תוצאה שאליה היה מגיע הרכב השופטים המנוסה היתה גוררת אחריה שובל של ביקורת. יש לשער שהרשעה ברצח וגזירת מאסרי עולם היו גוררות אחריהן שובל של האשמת בית המשפט ב"שפיטה גזענית" (שממנה לא ניצל גם כעת, למרות הכרעת הדין המקלה יחסית), ויוצרות פוטנציאל מסוכן של התפרעויות.
לנוכח מסכת העדויות והראיות שנגולו בפני בית המשפט, גם זיכוי מוחלט לא בא בחשבון, והיה גורר אחריו ובצדק שובל של ביקורת על הקלות שנוקט בית המשפט כלפי מבצעי לינץ' רק בשל מוצאם.
נסיבות אלה לא הותירו לבית המשפט ברירה. הוא חתך את העוגה אך הותירה שלמה. השופטים עשו זאת, במקצועיות ובמיומנות, באמצעות הכרעת דין בנויה לתלפיות, המשתרעת על פני מאות עמודים.
מבחינה עובדתית, קבעו השופטים, היה כאן מעשה מתוכנן של נקמה במחבל היהודי מתוך כוונה לקפח את חייו. אך מעשה ההרג הנפשע של זאדה, שהביא למותם של ארבעה חפים מפשע דקות קודם לכן, עלה בעיני השופטים כדי "קנטור", התגרות מוקדמת הסמוכה למעשה הרצח, שעיקרה מתוכן את אשמת ניסיון ה"רצח בכוונה תחילה" והפחיתה את מידת חומרתה לכדי ניסיון הריגה.
למען הסר ספק: בית המשפט לא הקל ראש, ולו לשנייה, בחומרת מעשהו הנפשע של זאדה. להפך. ועם זאת, סגן הנשיא שיף, מדגיש, ובצדק, את הצורך לסלוד, גם בנסיבות קשות כאלה, מפני מעשי נקמה: "הנקמה לאלוהים, והענישה לרשות השופטת. נקמה היא סוג של צדק פראי, וחוק צריך לעוקרה מהשורש". דברים כדרבנות שראוי לחורטם על שעריה של מדינת חוק מתוקנת.