פרשת עמנואל רוזן וחקירתו על הטרדה מינית, שביצע לכאורה בנשים שעימן עבד, הן הר שלדעתי יוליד עכבר. על פניו נראה כי עבירה בתחום הפלילי אין כאן. ההטרדה בעיקרה וירטואלית - רק שלוש מתוך עשרות תלונות נמצאו רלוונטיות, וגם אונס כנראה לא היה.
אכן, הטרדה מינית מעוררת את יצר המציצנות ומוכרת עיתונים - אבל האם היא הבעיה הקשה ביותר ביחסי עבודה? חברתי א', אחת מ"מוטרדות" קצב, אמרה לי שעל ההטרדה המינית היתה אולי סולחת, אבל ההשפלה המתמשכת, השינוי בסמכויותיה, המידור - אלו היו סיוט בלתי נסבל. כעת, נגיד שהסיוט הגדול יסודו בסיפור אחר, למשל, עמית לעבודה שם לו למטרה למרר את חייה ולגרום לה לעזוב. למה? ככה. כי היא מוכשרת, כי המעמד שלה גבוה יותר והיא מצליחה בתפקידה. האם מישהו היה מתעניין בהתעמרות מסוג זה?
אם אותו עמית הוא איש סודו של הבוס, אין לאותה עובדת (או עובד) הרבה סיכוי. כמו נחש ארסי הוא יטפטף לו שהיא מזלזלת בו, ואף ייזום כשל שולי במערכת: מכובד שהוזמן לפגישה ימתין שעה ארוכה בחניה כי לא הוכן לו אישור מבעוד יום. האחריות עליו, אבל הוא יאשים אותה. השקר גס, אבל הבוס ינזוף בה ויקבל את עצתו של אותו עמית להטיל עליה את משימת הכנת אישורי החניה.
את הסרטן חייבים לעקור
הבוס ישמע ממנו שידוע כי היא מדברת בו סרה, ושבמו אוזניו שמע אותה אומרת עליו כך וכך. ואז, בישיבה רבת משתתפים, הבוס יירד עליה רצח. וכשהוא יטיח בה לפני כולם את דברי הדיבה, והיא, מוכת תדהמה, תאמר: "אבל מעולם לא אמרתי", הוא ישאל: "את בטוחה? כי גם זה וזה (מ"אנשיו") אמר לי..."
וככל שתעמוד על צדקתה, כך יגבר כעסו. הוא ממש לא רוצה לשמוע שאיש (או אשת) סודו הוא שקרן מניפולטיבי. חדור ניצחון ימשיך אותו עמית בחתרנותו. יתקרב לכפיף שלה, שלפתע יחדל לסור למרותה. והבוס יגיד: "באילו שטויות את עוסקת?", והיא תמצא שהיא האדם שמתרחקים ממנו כמו ממחלה. וייתכן שתשאל את נפשה למות. ומתוך המגננה הכפויה תהפוך למתלוננת הנצחית. "אם לא טוב לך", יגיד הבוס, "תעזבי".
והחברים יאמרו: "תעבירי דף. אף אחד לא הרוויח מתלונה על הטרדה נפשית בעבודה" - צודקים. אפשר שיגדילו לה את הפיצויים, אבל הדרך שלה כבר מסומנת. החוצה. זהו, שלא הטרידו אותה מינית. ואף שהיא אחד מאלפים רבים מאוד, שבריאותם הנפשית והפיזית נפגעה בשל ערלות לב של עמית אחד מרושע במיוחד, או נחש ארסי בדמות מזכירה, ובוס אחד שבונה סביבה חומת מגן בטענה כי אין זה מתפקידו לעסוק בחקר האמת, היא תמצא שאין לה לובי. התקשורת לא מתעניינת.
טוב שלמחלת ההטרדה המינית נקבעו עונשים ברורים בחוק, והמטריד עשוי למצוא עצמו מושעה. כך צריך! אבל לסרטן הגרורתי הנפוץ - הטרדה נפשית בעבודה - שפגיעתו הקשה שוויונית בלא הבדל דת, גזע ומין, אין מרפא. לא דין ולא דיין. הרוצח - יורש, ואת המחלה - הס מלהזכיר. את הסרטן הזה חייבים לעקור. מי שמוכן להילחם - שיקום.