לדעת לנצל את המשבר בחמאס

אחת הסיבות העיקריות להחלטה לפתוח בתהליך אוסלו היתה הערכתי כי אש"ף בנקודת חולשה, לאחר שהעולם הערבי התרחק ממנו על רקע התמיכה בסדאם חוסיין במלחמת המפרץ והתחזקות חמאס בגדה המערבית ובעזה. האמנתי שיהיה לישראל קשה הרבה יותר להגיע לפתרון הסכסוך אם תצטרך לעמוד מול תנועה דתית קנאית המשתמשת באמצעי טרור, במקום מול תנועה לאומית המוכנה להכיר בה. ואכן, ההידברות עם אש"ף חיזקה את מעמדו בעולם. מבקרי אוסלו ראו בכך טעות, ותומכיו העריכו כי מדובר במהלך שנעשה רגע לפני שהיה מאוחר מדי.

כיום חמאס - שהציג עצמו כנקי משחיתות, כמי שמסייע לרווחת הפלסטינים ואשר זכה לרוב היחסי של הבוחרים ברצועה ב?2006 ולתמיכת מצרים של מורסי, סוריה של אסד, קטאר של האמיר הקודם ואיראן של אחמדינג'אד - מוצא עצמו כמעט בלי כל תמיכה. אפילו ראש ממשלת טורקיה ארדואן, שהודיע על ביקורו המתוכנן בעזה, בושש לבוא בגלל לחצו של הנשיא אובמה.

המתיחות הגלויה בהנהגת חמאס והתייבשות המקורות התקציביים, לצד ההתמודדות האפורה עם בעיות היומיום ברצועה הצפופה והענייה כל כך, העיבו על הארגון. קמו לו מתנגדים קנאים יותר, המאשימים אותו בפשרנות יתר הכוללת את ההסכמה להפסקת אש עם ישראל אחרי מבצע עמוד ענן.
חמאס לא יהיה בר השיח של ישראל להסכם עם הפלסטינים. הגורם המוכר על ידי הליגה הערבית ועל ידי העולם כולו, ואשר איתו ערכנו את הסכמי הביניים, הוא אש"ף. חמאס גם אינו תובע להכיר בו כמחליפו של אש"ף (אף על פי שהוא מעוניין מאוד להיכנס לארגון ולהפוך לחלק מרכזי בו), ועד כה, בניגוד אליו, לא הביע נכונות להכיר בישראל. אלא שזהו הזמן להגיע, במישרין או בעקיפין, להבנות כלשהן עם חמאס, במטרה שלא ייתן יד לטרפוד השיחות בוושינגטון.

לממשל הנייה בעזה יש צרכים רבים שישראל יכולה להיענות להם, בלי לסכן את ביטחונה כהוא זה. מדובר באספקת מוצרים, במעבר אנשים וסחורות ובדברים היוצאים באלה. אפשר, כך נראה, להגיע לשורה ארוכה של הבנות חדשות עם הארגון הבעייתי הזה, שיכללו גם את התייחסותו למהלך המו"מ המדיני ולאפשרות של משאל עם פלסטיני בסיומו.

הלקח העיקרי שנלמד מאוסלו הוא שאין די בכך שרוב גדול, ישראלי ופלסטיני, מעוניין בשלום ואף מוכן לשלם את מחירו. מעטים, ואפילו יחידים דוגמת ברוך גולדשטיין, יגאל עמיר או יחיא עייאש, עלולים להצליח בבלימת מהלכים שהמנהיגים רוצים בהם. אין דרך למנוע זאת לחלוטין, אבל יש דרכים לנסות להקטין את סיכויי המעטים להצליח. המשבר בחמאס הוא הזדמנות להידברות שתקטין את האינטרס של הארגון החבול הזה, לטרפד ניסיון נוסף להגיע לשלום.