קלישאה ראשונה: להצלחה אבות רבים והכישלון יתום. לפני שנים לא רבות, כולם חגגו ופתחו את בקבוקי השמפניה. הבורסה רק חיפשה סיבות לחגוג והציבה שוורים בשדרות רוטשילד. כולם גייסו כסף, האג"חים על חשבון הפנסיה של הציבור נשפכו כמים, ואנשי העסקים היו יזמים מלאי מוטיבציה שרוצים לבנות מחדש את מזרח אירופה. קלישאה שנייה: בזמנים טובים עושים עסקאות גרועות.
עכשיו הבורסה הישראלית איבדה את כל חדוות החיים. צודקת מנכ"לית הבורסה הפורשת אסתר לבנון, צודק גם יו"ר הבורסה שמואל ברונפלד - הם ניסו לעשות הרבה כדי למנוע את המשבר. צודק גם יו"ר הרשות לניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר - על הכישלון צריכים לשלם. הנהלות צריכות לתת דין וחשבון.
הסוציאליסטית אחרי שכר הבכירים
אלא שלא הכל היה באשמת הבורסה, וגם לא באשמת הרשות לניירות ערך. היו גם אנשי עסקים שלקחו סיכונים אדירים בזמנים הטובים. אבל הסחורה שנסחרת כעת בבורסה היא סחורה משומשת, רקובה ופשוט לא מעניינת. הירידה במחזורים אולי נובעת גם מכך שהאטרקטיביות של עולם העסקים הישראלי הידרדרה לשפל, בעיקר בשל הביצועים החלשים שלו.
מעבר לכך, יש גם את הרדיפה הסוציאליסטית אחרי שכר הבכירים. רדיפת השכר של המנכ"לים של החברות הציבוריות אמנם נתנה הרבה דלק כנגדם, אבל התוצאה ברורה. איזה מטורף רוצה להנפיק היום חברה בבורסה בישראל - אם הוא יודע ששמו יפורסם בטבלאות השכר? אם ייכשל, ירדפו אותו בעיתונים ובבתי משפט. אם חלילה יצליח, ירדפו אותו חברי הכנסת מהשמאל על הטבות המס ועל ה"חזירות" של רווחיו. בקיצור, גם לשמאל החברתי היה תפקיד בסיום תפקידו של שוק ההון.
המצב של הבורסה עגום, שוק ההון מפרפר וגוסס, אבל האירועים הם חלק משינוי המגמה הטקטוני שעובר על החברה הישראלית. מי יודע, אולי הנהלה חדשה של הבורסה תוכל להחזיר למוסד החשוב הזה את המקום המרכזי שלו הוא ראוי - מוסד שמסייע לחברות לגייס כסף כדי להקים עסקים ולייצר מקומות עבודה לישראלים. זו משימה כלכלית לאומית.