לחילונים רבים יהיה קל לאמץ את עצת החכמים "ושנא את הרבנות". בחירתם של הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו לתפקידי הרבנים הראשיים אינה נושאת בחובה בשורה. מה שהיה הוא שיהיה, ומה שהיה אינו עונה על הצרכים הבסיסיים של מערכת היחסים החיונית בין חילונים לבין דתיים, ובינם לבין יהודים?בסימן?שאלה בחברה הישראלית.
יש לבחירה אתמול שני רבדים. האחד פוליטי. נפתלי בנט ויאיר לפיד - ולפניהם ובלי הקשר אליהם רבים וטובים - התייצבו לצד המועמד דוד סתיו. אריה דרעי ואהוד אולמרט, ובהסכמה שבשתיקה גם בנימין נתניהו, תמכו בדוד לאו. שמרו לו זכות אבות.
התוצאה הפוליטית ברורה: דרעי גבר על בנט. נתניהו שימר את קשריו עם ש"ס. הסיכוי לאחד את שני התפקידים של הרבנים הראשיים התרחק כדי עשור. אך המשמעות הפוליטית היא הפחות חשובה לציבור החילוני והמסורתי, שמיאוסו מהנעשה על מדרגות הרבנות בא בשנים האחרונות לביטוי בצמצום ניכר בשיעור הנישואים היהודיים הנערכים כהלכה. מגמה זו תתחזק נוכח השתלטות החרדים הלא ציוניים על המוסד הרבני.
עסקה הובילה לבחירה
בין יצחק יוסף לבין דוד לאו נעשתה עסקה. הם קיבלו מספר זהה של קולות, שהבטיח את בחירתם. לאו מפיץ את תורתו בדרכי נועם. סגנונו של יוסף מושפע מבית אביו. אמש חזרה מהדורת החדשות של ערוץ 2 להציג את התבטאותו על החקיקה בכנסת. מצמרר ומדאיג. בוז תהומי. לא פחות מקוממת מהערותיו הגזעניות של שמואל אליהו.
לאו קיבל את קולות מקורבי בית עובדיה יוסף ונציגי החרדים האשכנזים, ולא יוכל - ואולי אף לא ירצה - לפעול תוך מחלוקת עימם. ערוגתו של יצחק יוסף אינה צריכה הסבר.
ישראל קיבלה לעשור הבא רבנות ראשית א?ציונית במקרה הטוב; רבנות שנשענת על יסודות שמרניים אשר אינה רואה צורך של ממש בתיקון ההתנהלות הרבנית תוך התאמתה למודרנה של 2013.
החילונים מצביעים ברגליים. הם מתרחקים ומפתחים מערכת נישואים?גירושים חלופית. הסיכוי לקרב את הזרים המבקשים מעמד של גרים כדת וכדין מתרחק. הם פשוט יוותרו על החלום "להשתייך" והחברה הישראלית תוסיף להתפצל.
הנימוס מחייב לאחל לנבחרים הצלחה. נימוס אינו תחליף למהות.