על כתפי 150 חברות וחברי הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים לישראל מוטלת היום משימה כבדה ואחראית. הרבנות הראשית היא סוג של מראה המוצבת בפני הציבור ובה משתקפת דמותה של היהדות. הציבור בישראל מעצב את יחסו לדת היהודית בעיקר על פי הדרך וסגנון הפעולה של הממסד הדתי. בשנים האחרונות דמותה של הרבנות בישראל מצויה בשפל. המחזה של רב ראשי לישראל מובל למעצר בית כאחד מאחרוני העבריינים מעיק, מכביד ומעורר התנגדות לכל מה שהדת היהודית מסמלת בטוהרתה. הישיבות בבית הרב עובדיה יוסף שבהן מחליפים מועמדות בן בבן, רק כדי לאחוז בקרנות המזבח של מנגנוני הרבנות הראשית, מזכירה נפוטיזם מטריד ודוחה. תעשיית הדילים סביב המועמדים לא היתה מביישת סניף מפלגתי קטן. מתקבל הרושם שהרבנים המועמדים הם בסך הכל כלי משחק על לוח שחמט בין המתמודדים האמיתיים הרב אריה דרעי והשר נפתלי בנט.
בסערת הקרב הפוליטי איש כבר לא עסק בתפקידי הרבנים הראשיים, ביכולתם להגן על יהדותה של המדינה במאבק האדירים על משמעות המושג מדינה יהודית ודמוקרטית. איש גם לא יודע מי מהם יהיה מסוגל להתמודד עם אתגרים הלכתיים הנוגעים לחיי כל פרט ופרט במדינה. מסופקני אם מישהו בירר למי יש את היכולת לייצר הליך של פינוי בינוי בבית הרבנות הראשית. תמ"א 38 לא תוכל כבר לחזק את היסודות הרעועים.
כל חבר בגוף הבוחר את הרבנים הראשיים מחויב לאמת הפנימית שלו. מאחורי הפרגוד אין צורך להבטיח הבטחות לצבא המעודדים של המועמדים. בטוחני שלכל חברי הגוף הבוחר כמו לרוב המכריע של אזרחי ישראל יש יחס חם וחיובי לדת היהודית. זו גם הסיבה להתגברות הכעס בציבור על כלי הקודש המוציאים את שם היהדות לשווא בעקמומיות לשם שמיים.
הציפייה, לכן, של הציבור היא לבחירה כנה, אמיתית וישרה. בחירה שתכבד את תורת ישראל והמורשת הענקית שבשמה חזרנו לארץ ישראל אחרי 2,000 שנה בגלות. אין מדובר בדרישה מוגזמת, זהו צו השעה. יש רק לקוות שבסיומו של הליך הבחירות יבין הציבור כי נבחרו המתאימים ביותר ולאו דוקא אלה שמאחורי גוום מסתתרות דמויות שכבר הוכח כי נזקם רב על תועלתם. ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה.