הרצח המזעזע של עו"ד נתן ז'ורנו ובתו ימית אינו המקרה הראשון של רצח עורך דין, וודאי שאינו המקרה הראשון של הפעלת אלימות כלפי עורך דין. איך אפשר לשכוח את הרצח האכזרי של עורך הדין אבי אורן ב-1995, שנרצח על ידי לקוח, או את הרצח הנורא של עורך הדין יורם חכם, שחוסל ברכבו ב-2008.
מקרי אלימות נגד עורכי דין הפכו בשנים האחרונות לתופעה מדאיגה. זכורה היטב גם זריקת הנעל על נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, דורית ביניש, בעיצומו של דיון ב-2010. אם נניח לרגע בצד את הבדיחות השחוקות שעוסקות בציבור עורכי הדין, ונבקש לבחון את מהותו האמיתית של מקצוע עריכת הדין, נבחין כי בלב לבו של המקצוע עומדת החובה לנהוג בנאמנות מוגברת כלפי הלקוח וכלפי בית המשפט.
מנאמנות זו, למשל, נובעת חובת החיסיון שבין עורך דין ללקוחו. הלקוח צריך לחוש ולדעת שהוא יוכל לספר לעורך דינו כל דבר ושפרטי השיחה יישארו חסויים. כך, ורק כך, יוכל הלקוח ליהנות מהגנה מלאה, וכך גם יוכל עורך הדין להעמיד לרשות הלקוח, ללא כל חשש, את ההגנה והייצוג המיטביים.
אך כיצד יוכל עורך הדין להעניק ללקוחו את ההגנה ואת השירות המשפטי הטובים ביותר, כאשר מרחפת מעליו עננה של איום אלים? כיצד יוכל עורך הדין לשרת בנאמנות את לקוחו, כאשר יחשוש שמא יפרצו רעולי פנים למשרדו ויכו אותו ואת עובדיו? כיצד יוכל עורך דין להגן על לקוחו בבית המשפט כאשר הוא חושש שמא מישהו, מבקש רעתו, אורב לו מעבר לדלת, או הטמין מטען מתחת למכוניתו?
לצורך החמרת הענישה יש להגדיר עו"ד כעובד ציבור
החוק קובע כי במקרה של תקיפת עובדי ציבור, שעורכי הדין אינם נמנים עמם, העונש המרבי הוא של חמש שנים, ולא של שלוש שנים כמו בתקיפה רגילה, ובצדק. עובד ציבור הוא נאמן הציבור, והוא אינו יכול לבצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר כאשר הוא חשוף לסיכון שתינקט כלפיו אלימות.
ההבדל בחומרת הענישה מוצדק, ומדינת ישראל אינה המדינה היחידה שמבדילה בחוק בין תקיפת עובד ציבור לבין תקיפה רגילה. אך כשם שכל עובד ציבור אינו יכול להעניק שירות כאשר חרב של איומים תלויה מעל לראשו, כך גם עורך דין שצריך לחשוש פן יבולע לו, לעובדיו או לבני משפחתו, אינו יכול להעניק ללקוחו שירות משפטי.
יש לשנות בחוק את ההגדרה "עובד ציבור" כך שתכלול גם עורך דין בעת מילוי תפקידו. כך הציעה לשכת עורכי הדין לפני כשנתיים, אך יוזמה זו לא קודמה על ידי הכנסת הקודמת. שינוי זה עולה בקנה אחד עם החובות המוטלות על עורכי הדין כנאמני בית המשפט וכזרועו הארוכה של בית המשפט במגוון רחב של הקשרים.
שינוי זה הכרחי, מאחר שעורכי דין בפרקליטות המדינה זוכים להגנה מיוחדת של עובדי ציבור, וזאת במובחן מעורכי דין רגילים. על כן, אם לקוח שמיוצג על ידי סנגור פרטי יאיים על הפרקליט-התובע בתחילת המשפט, ולאחר סיום המשפט הוא יאיים על הסנגור, שני המקרים ייבחנו באמות מידה שונות. אין לכך כל הצדקה.
ההיגיון הוא פשוט: כשם שישנה ענישה מחמירה כלפי מי שתוקף שוטר, המשמש נציג שמירת החוק והסדר, כך יש להחמיר את הענישה כלפי מי שתוקף עורך דין, המשמש נאמן בית המשפט ("Officer of the Court"). ודאי שכך ראוי לקבוע כאשר תקיפת עורך הדין נעשית על רקע היותו עורך דין ובמסגרת מילוי תפקידו.
הכותב היה יו"ר ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il