האיחוד האירופי החליט להיפטר מכל מראית עין של חוסר פניות ביחסו כלפי ישראל, תוך כדי שהוא מפרסם הנחיה האוסרת על הפניית מימון, מענקים, פרסים או מלגות למוסדות ישראליים מעבר לקו הירוק. הדבר עלול להשפיע על יוזמות מסחר והוא תקדים להתכחשות למושג השטחים שבמחלוקת, שהוא אחד הנושאים המרכזיים בשיחות השלום הקרבות.
מתוקף אי הכרתו ב"שטחים שבמחלוקת", האיחוד בעצם דורש שישראל תאשר כי ה"התנחלויות" והשטחים שנכבשו לאחר 1967 - ובתוכם גושי ההתיישבות המרכזיים, רמת הגולן שסופחה באופן רשמי, פרבריה היהודיים של מזרח ירושלים וכן העיר העתיקה - אינם חלק מריבונותה של ישראל. פועל יוצא של ההחלטה הוא כי האיחוד זנח את מפת הדרכים של הקוורטט שלו עצמו, וזאת על ידי דרישה חד?צדדית שלפיה גבולותיה של ישראל יהיו קווי שביתת הנשק מ?1949. כמו כן, הדבר סותר את החלטה 242 של האו"ם, המדגישה כי על ישראל לזכות ב"גבולות בטוחים ומוכרים". המדיניות הזו תפגע בשיחות השלום העתידיות, שכן היא תספק תמריץ לפלשתינים לשוב לדחות כל פשרה.
הודעת האיחוד תפסה את ממשלת ישראל בהפתעה, אך הכתובת היתה על הקיר. רלטיביזם מוסרי מושל בחשיבה האירופית מאז מלחמת העולם השנייה, והאשמה הפוסט?קולוניאלית, בשילוב הלחץ הגובר מטעם קבוצות מוסלמיות, עודד את האירופאים להתייחס ליהודים ולמדינתם כשעירים לעזאזל.
המסורת האנטישמית האירופית, שנהנתה מהפוגה קלה בעידן שלאחר השואה, שבה והתגלתה, והיא מכוונת כעת כלפי המדינה היהודית. סקרי דעת קהל מצביעים בעקביות על כך שהאירופאים מאמינים שישראל היא איום שווה או חמור יותר על השלום העולמי מאשר צפון קוריאה ואיראן. סקר שנערך לאחרונה המחיש כי 150 מיליון אירופאים תומכים בקביעה שהישראלים מתייחסים לפלשתינים כפי שהנאצים התייחסו ליהודים.
הזוי לגלות כי האיחוד נוקט ענישה כלפי ישראל דווקא בתקופה של תהפוכות ושל מהומות באזור, וכאשר במשך יותר משנה התייסר באשר לשאלה אם להכריז על הזרוע הצבאית של חיזבאללה בתור ישות טרור, בטרם הואיל אתמול לעשות זאת.
הפעלת סטנדרטים כפולים כלפי ישראל מצידו של האיחוד היתה בוטה מאז ומתמיד. מעולם לא הציב האיחוד כל דרישות על סין בשל כיבושה בטיבט, על הודו בגלל כיבושה את קשמיר, או על טורקיה, השולטת בשליש מקפריסין. רק על ישראל נכפו צעדים מפלים וקיצוניים.
לא ברור מה עמדתו של הנשיא ברק אובאמה בנושא זה. באופן תיאורטי, עליו להתנגד למדיניות האיחוד האירופי החדשה, מפני שהיא מערערת אפילו את הסיכוי הקלוש ביותר לכך שתהיה תוצאה מוצלחת בשיחות הקרבות. ואולם הבית הלבן ומחלקת המדינה נמנעו שניהם מכל ביקורת כלפי היוזמה, וקיים חשד שיש גורמים בממשל המקבלים בברכה את המהלך, ואולי אף עודדו אותו.
ואכן, במאמציו לחזר אחר הפלשתינים ולשכנעם לשוב למו"מ, קרי מרמז כי מושג "השטחים שבמחלוקת" יוחלף בטרמינולוגיה ששימשה בהצעת השלום של הליגה הערבית. הדבר עלול לסלול את הדרך לכך שארה"ב תאשים את ישראל במשבר בשיחות, אם תסרב לשקול את הדרישות הערביות לשימוש בקווי שביתת הנשק מ?1949 בתור נקודת הפתיחה למו"מ.
אסור להיכנע להנחיה החדשה וחורשת הרעה של האיחוד האירופי, שמטרתו הלוגית היא זניחת מאות אלפי אזרחי ישראל שומרי חוק לאנחות. יש להילחם נגדה בהקדם ולהבטיח כי לא תורחב להגבלות במסחר. לישראל יש כלכלה חזקה ועמידה, אך היא לא תעמוד בבידוד נוסף. עלינו להתעקש כי כל עוד האיחוד מפלה אותנו, אנו לא נכיר בו כמתווך הגון בשיחות השלום וננצל את כל משאבינו לחשיפה אגרסיבית של הסטנדרטים הכפולים המופעלים נגדנו.