מזכ"ל המורים וחגיגת בתי המלון

מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסף וסרמן, טרוד בשנה האחרונה בדיכוי יריבים, בסתימת פיות, בפגישות "גיבוש" ובחלוקת טובות הנאה למקורבים. הוא טרוד גם בשינוי החוקה הפנימית בדרכים המזכירות משטרים אפלים: הוא מכניס משרוקית לפה, מזמין את הבובות שלו להצביע וחוגג ניצחון. התוצאה, מיותר לומר, תמיד ידועה מראש. אבל מה שמטריד את וסרמן יותר מכל, מה שעלול לשבש לו את התוכניות לשבת לנצח על כיסא המזכ"ל - הוא שבירת קשר השתיקה בפרשיות של טוהר מידות.

וסרמן מנסה לחנוק מידע הקושר אותו עם טובות הנאה אישיות, עם הונאה של אלפי מורים לצורך מימון טיסות חינם של מקורביו, עם הגנה על ראש אגף תרבות ואירועים בהסתדרות, יוסף אפרת, הנגוע בשחיתות קשה. הוא מנסה לחנוק מידע הקושר אותו עם החתמת מי שהיתה סוכנת הנסיעות הראשית של הארגון, בטי דהן, על מסמכים הזויים האוסרים עליה לדבר. את האישה הזאת סימן וסרמן כאויב מסוכן והצליח להשתיקה.

דהן אכן שותקת ואינה משיבה לשאלות, אבל אחרים בארגון החליטו לדבר בחשאי. נמאס להם מהאיש חסר היושרה הבסיסית והם החליטו להילחם בו. לקרוע את המסכה מפניו, לתאר את הקושי שלו לשלם מכיסו בשביל בילוייו בבתי מלון יוקרתיים. הם החליטו לאסוף מסמכים, להכין טבלאות ורשימות, להוכיח את טענותיהם, לרבות בפרשה שזכתה ביניהם לכינוי: "יוסי הקמצן נסע למלון הסקוטי בטבריה".

המלון הסקוטי הוא מלון בוטיק מהיוקרתיים בישראל, שהוקם במתחם בית החולים הסקוטי לשעבר, ממש על שפת הכנרת. חדרי המלון מרווחים ופונים ברובם לאגם, התקרות בחדרים גבוהות, החלונות גדולים וקמורים, הקירות עשויים בחלקם מאבני בזלת מהמאה ה?19. במלון יש בריכת שחייה חצי אולימפית, פינות ישיבה קסומות, גינה מטופחת, אוכל משובח ועוד ועוד פינוקים.

במבנה המיוחד הזה החליט וסרמן להתארח ביולי 2011, הוא ובני משפחתו. על פי דפוס התנהלותו הוא פנה אל סוכנת הנסיעות, בטי דהן, וביקש ממנה להזמין למענו חמישה חדרים לסוף השבוע: אחד בשבילו ובשביל אשתו תקוה, ארבעה נוספים בשביל שלושת ילדיו ונכדיו. מחיר התענוג, אחרי שקיבל הנחה נדיבה של 30 אחוזים (האירוח היה ברמת "סופר VIP"), עמד על 9,251 שקלים. במושגי המלון המפואר מדובר במחיר מציאה שנבע אולי מהרמז העבה שקיבלו נציגי המלון בעת הזמנת החדרים: "לאירוח המשפחה תהיה אולי חשיבות לדריסת רגל שלכם ב'אשמורת' ובהסתדרות המורים".

כמה כסף שילם יוסף וסרמן מכיסו בשביל הבילוי במלון היוקרתי הזה? אפס שקלים. דהן שילמה מכיסה את כל הוצאות המשפחה המלכותית והמתינה שווסרמן יחזיר לה את הכסף. המתינה חודש, המתינה חודשיים, המתינה ארבעה ואפילו שמונה חודשים, וכסף אין. וסרמן לא טרח לפתוח את הארנק. הוא נאלם. למה גב' דהן לא דפקה על שולחן המזכ"ל והרימה קול צעקה? אחד מפעילי הסתדרות המורים מסביר: "היא פחדה, היא חששה לאבד את פרנסתה, היא העדיפה לעצום עיניים".

יותר משנה המתינה הגב' דהן לטלפון של וסרמן המבשר לה על החזרת כספה, כך לפי גורמים בחצר הפנימית של המזכ"ל, וכבר איבדה תקווה שהנס יתרחש. שהרי היא שימשה בנקומט שלו גם בבתי מלון אחרים, הכירה היטב את הקליינט, הכירה היטב גם אחרים מסוגו. התנהגותו לא יכלה להפתיע אותה.

בכל זאת, באוגוסט 2012 נפל דבר: מצבה הכלכלי הורע, מערכת יחסי התן וקח שנכפתה עליה על ידי ראש אגף תרבות יוסף אפרת התפוצצה (פרשה מדהימה שנעסוק בה בהמשך), והגיע רגע האמת: דהן החליטה שהגיע הזמן לדרוש מהמזכ"ל את הכספים המגיעים לה. היא פנתה אליו בכתב ובעל פה כשהרמז ברור: מה שהיה לא יהיה יותר.

וסרמן הבין שאי התשלום עבור הבילוי המשפחתי יוצר לו בעיה, והחליט להחזיר לה את הכסף. אבל איך עושים זאת? איך מנמקים תשלום בסך 9,251 שקלים באיחור של יותר משנה? איך מייצרים הסבר משכנע לתשלום באיחור כה רב? הפתרון שנמצא: תקוה וסרמן תשלח לבטי דהן גירסה כתובה, שלפיה האחרונה קיבלה מבעלה את כל אלפי השקלים במזומן, "אבל היות שאין לנו אסמכתא, אנו מוכנים לשלם שוב מיד". כלומר, גב' דהן, אנחנו לא קמצנים, לא רמאים, לא נוכלים. כדי לשמור על השם הטוב שלנו אנחנו מוכנים לשלם פעמיים...

זה אפוא לשון מכתב התירוצים המביך, הכוזב על פניו, שמסר וסרמן לבטי דהן בספטמבר 2012, קודם שנתן לה את הצ'ק לכיסוי החוב. על המכתב חתומים יוסף וסרמן ואשתו תקוה. "ביום שני 13.8.12 טילפנת לביתנו ודיברת עם תקוה. ביקשת לחפש קבלה בגין אירוח במלון הסקוטי ביום 8.7.11. בשיחה אמרת שאת זוכרת שיוסי שילם את המגיע, אך את לא מוצאת את הקבלה. כמו כן טענת שהיות שאת פותחת חברה חדשה, דורש רואה החשבון את הקבלה בגין תשלום האירוח. יוסי חזר והבטיח לך שבמהלך השבוע נחפש את הקבלה ועד יום ראשון נודיעך.

"לאחר חיפושים, ביום ראשון, טילפן אלייך יוסי וביקש אסמכתא לתשלום כדי לשלם את כל המגיע מיידית (כאילו לא שולם כלל). יוסי זוכר ששילם לך את המגיע במזומן. היות שאין לנו אסמכתא אנו מוכנים לשלם שוב ומייד. תשובתך היתה, שאת תבקשי מרואה החשבון את החשבונית ותעבירי ליוסי לתשלום מיידי".

מאז חזר יוסי וטילפן אליך כמה פעמים כדי לקבל את החשבון, אך מסיבות לא ברורות לא העברת את דרישת התשלום גם לאחר שלוש תזכורות. אנו חוזרים ומבקשים להעביר אלינו את החשבונית, ואנו נשלם אותה מיד". מה ביקש וסרמן באמצעות המכתב הזה? שהציבור יאמין לו, אם וכאשר תיחשף הפרשה, שבמקום לשלם את הכסף בדרך הקלה - בכרטיס אשראי או בצ'ק - הוא הלך לבנק, משך את הכסף במזומן, תיאם פגישה עם סוכנת הנסיעות ומסר לה ביד את חבילת השטרות. מדוע שהתירוץ הזה, שעבד היטב בשביל אנשי אולמרט, לא יעבוד גם בשבילו?

מדוע אלה שמכירים היטב את וסרמן בהסתדרות המורים, מתפוצצים מצחוק כשהם שומעים את הגירסה הזאת? כי לא מדובר באירוע בודד. כי וסרמן נאלץ, כפי שיובהר בהמשך, להחזיר לבטי דהן עוד אלפי שקלים. כי וסרמן הוא מזכ"ל שהאמת אינה נר לרגליו, והוא אינו יכול לייצג חינוך ומורים. הגיע זמנו ללכת.

האירוח במלון הסקוטי לא היה כאמור אירוע בודד. לכן ביקשנו עוד שתיים או שלוש דוגמאות מאדם הנחשב איש מחנה וסרמן, וזה הפנה אותנו לאירוח במלון רויאל ביץ באילת, באפריל 2011. וסרמן פנה אז לבטי דהן (חודשיים לפני האירוח במלון הסקוטי), אמר לה כי החליט לצאת לאילת וביקש ממנה להזמין לו ולבנו רון שני חדרים במלון המפואר. "תו התקן", כפי שאומר בלגלוג אותו עסקן, "לא היה שונה: חצי פנסיון עם 'סופר VIP'. הוד מעלת המזכ"ל מגיע למלון היוקרתי עם בנו וצריך להיערך בהתאם".

דהן שוב צייתה למפרנס שלה: היא הזמינה לבוס את החדרים, אירגנה לו הנחה של 40 אחוזים, שילמה מראש את מלוא החשבון - כ?1,300 שקלים לכל חדר (לא כולל עמלת סוכן). כמה כסף החזיר לה וסרמן כשחזר הביתה? 800 שקלים לחדר בלבד. כלומר: הוא חסך לעצמו בחישוב כולל עוד 1,300 שקלים. שולמן ישלם? כן, שולמן ששמו בטי דהן אכן שילם. כך קרה גם שנתיים קודם לכן כאשר וסרמן החליט להתארח עם בני משפחתו במלון המלך שלמה וגייס את דהן למשימה.

כמה עלה האירוח במלון הזה, שכלל הפעם שלושה חדרים באותה רמת אירוח של "סופר VIP"? יותר מ?8,000 שקלים. כמה שילם וסרמן מכיסו? 4,000 בלבד. את המחצית השנייה כיסתה שוב, איך לא, אותה בטי דהן - בדיוק כפי שנשאה ב?50 אחוזים מהוצאות גיחה נוספת לאילת, הפעם של הבן רון וסרמן. הבן התארח במלון אורכידיאה, ואביו אמור היה לשלם בשבילו לחדר אחד 2,100 שקלים. למשפחת וסרמן הנזקקת היה קשה לשאת גם בהוצאה הזאת, והיא הסתפקה בתשלום של 1,000 שקלים...

אי אפשר לחתום את הפרק הזה בלי לתאר עוד ביקור של משפחת וסרמן במלון יוקרתי, הפעם במלון ממילא בירושלים. דפוס ההתנהלות היה דומה: דהן משלמת מראש 1,600 שקלים ווסרמן מחזיר לה כעבור זמן 800 שקלים. למה רק חצי, הוא נשאל לימים, ותשובתו כבר לא הפתיעה איש: "שילמתי מה שביקשו ממני..."

רגע לפני שאנחנו מפליגים הלאה, לעבר סל טובות ההנאה של יוסף אפרת, ראש אגף תרבות ואירועים בארגון, כמה מילים על בטי דהן, 60, סוכנת הנסיעות הראשית לשעבר. דהן שירתה את הסתדרות המורים שנים רבות ובשלב מסוים קלטה לעבודה את ליאת אפרת, בתו של יוסי אפרת. "לאט לאט", אומר אחד הלחשנים, "התחיל אפרת לדרוש ממנה אחוזים מהרווחים. לאט לאט הוא אותת לה שבלעדיו אין לה קיום. לאט לאט היא הבינה שפרנסתה עלולה להיות בסכנה.

דהן שימשה עד 2004 סוכנת נסיעות מהשורה, שסיפקה שירותי תיירות להסתדרות המורים, והיתה קשורה במיוחד עם הגמלאים. באותה שנה התקבלה החלטה להקים בארגון מינהל תיירות ונופש פנימי, ובאופן טבעי קראו לה לדגל. הפקידו בידיה את התפעול התיירותי של הגמלאים, וביקשו ממנה לעסוק גם בטיולים בארץ ובעולם, בנופשונים, בכנסים ומה לא.

הרומן הזה התחיל ברגל ימין, אבל בתוך כשנה התחיל לעלות על השרטון ששמו יוסף אפרת. האחרון החליט שהוא בעצם שותף של דהן, צבר עם הזמן ביטחון ודרש לקבל 50 אחוזים מכל מה שתרוויח. למה? ככה. היתה לו דרישה נוספת: שהמשרד שלה יממן לו ולמשפחתו נסיעות פרטיות לחו"ל.

דהן שמעה ונבהלה. בייחוד כאשר הסביר לה החבר אפרת שהוא יהיה שותף רק ברווחים ולא בהפסדים. על רקע הדרישות האלה, שנענו בחלקן מחמת הפחד, הפכה מערכת היחסים בין השניים לקרה, בהמשך לעכורה ועם השנים לעוינת ממש.

דהן היתה אובדת עצות, כפי שטענה בשיחות עם חברים, כי הבת של אפרת זקפה ראש ועסקה במשרד גם בחישוב הכספים המגיעים לאבא היקר שלה; כי האב השותף כביכול טס לארה"ב שלוש פעמים על חשבון הברון ולצורך זה שאב כ?60 אלף שקלים; כי נוסף על הטיסות הפרטיות לארה"ב הוא יצא גם ללובליאנה באדיבות "השותפות". איש תאב כסף שגם בסל המתנות הזה לא הסתפק וב?2008 דרש וקיבל עוד 30 אלף שקלים.

איך ניתן לו הכסף? בצ'ק עצמי שאותו ניסה להציג בשלב מאוחר, כשהבין שהוא בצרות גדולות לכאורה, כפיצויים לבתו. הגירסה הזו מטעה בלשון המעטה, וכך גם תשובותיו ל"ישראל היום" (ראה מסגרת תגובות). לא דובים ולא יער.

אפרת סימן את דהן כמטרה כבר ב?2010, אומרים גורמים בהסדרות המורים, וב?2011 איים עליה במפורש: "אדאג להוציא אותך מהסתדרות המורים". בדצמבר אותה שנה זה קרה: דהן קיבלה הודעה על הפסקת פעילותה בגין "שינוי בתחום הלוגיסטי ובתחום מתן שירותי תיירות פנים לגמלאים". היא הבינה שזה תירוץ והמשיכה להילחם.

דהן ניגשה למכרז שפירסמה הסתדרות המורים, לא זכתה בו כצפוי, ועתרה לבית המשפט. רק זה מה שהיה חסר לאנשיו של וסרמן: שסיפורי טובות ההנאה הממוסמכים והסיפור האמיתי שמאחורי המכרז ייחשפו בפני השופטים. על הרקע הזה החלה התרוצצות גדולה ולרגע נדמה היה שווסרמן מתכוון לשלם לדהן את המגיע לה. אבל לא.

בצר לה, כאשר עסקיה הלכו והתרסקו, היא פנתה בדצמבר 2012 במכתב אישי לווסרמן. מכתב? מדובר במסמך מצמרר, מעין כתב אישום שמקומו בכלל במשטרה, שבו מטיחה דהן האשמות קשות בווסרמן ובאפרת, מתארת את הארגון כקן שחיתות, מאיימת לפתוח תיבת פנדורה. מבחינתה אין לה כבר מה להפסיד.

"מכתב זה נכתב לאחר שכלו כל הקיצים ולמעשה נחצו כל הגבולות, אשר שברו את האמון שלי בך ובארגון שאתה אמון עליו. מה שיותר ציני הוא שאתה טוען בפני לא מעט אנשים בהסתדרות המורים שאני נוכלת, רמאית, ושביקשת להיפטר ממני כמה שיותר מהר. בבוא העת הם יצטרכו להעיד על כך.

"מעניין שבמשך שבע שנים שקיבלתם ממני שירותי תיירות בנאמנות גמורה, כולל נסיעות של היו"רים, כולל ליווי, כולל בקשות חריגות ממני, לא ציינת בפניי שאני נוכלת. כנראה שאתה שוכח שכולנו בני אדם, הר עם הר לא נפגש, אבל אדם עם אדם נפגש ואל תשכח זאת לעולם".

בהמשך המכתב מזכירה דהן למזכ"ל פגישות שקיימה איתו, ושבהן התריעה לפניו על "מעשים לא כשרים של יוסף אפרת ואחרים", ויורה לעברו את פרשת התחמקותו מהתשלום בבתי המלון: "שילמת מה שרצית לשלם ולא את העלות האמיתית... כל הפרנסה שלי היתה תלויה ברצונות ובגחמות שלכם".

כאן היא נוקבת בסכום החובות האישיים של וסרמן ושל אפרת, מזכירה כמובן את הצ'ק בסך 30 אלף השקלים ("שנכפה עלי כמו כל האיומים האחרים") ומבהירה: "היום החלטתי לגבות את כל החובות שאתם חייבים לי, כולל כנס אילת בשנת 2010... גם רצחתם וגם ירשתם ומישהו צריך לתת את הדין... אם תידרש חקירה, כולנו נחקר והאמת תצא סוף סוף לאור".

כאילו אין די בהאשמות האלה, יורה דהן במכתבה פצצה נוספת: "הבלוף הגדול", כלשונה, של מתן ההנחה של 50 דולרים למורים היוצאים לחו"ל בקבוצות. אכן, בלוף גדול ואנחנו נוקטים כאן לשון המעטה. מורים יקרים, היטעו אתכם. לא אמרו לכם את האמת. שיקרו לכם במצח נחושה. לא העניקו לכם הנחה, לא סיבסדו את מחיר הכרטיס שלכם. מאחורי המשפט הזה מסתתרת הונאה מתמשכת, שבשבע השנים האחרונות הגיעה לסכום של יותר מחצי מיליון שקלים.

מי הנהנים ממנה? חלק מראשי הסניפים, אנשי שלומנו, בעלי קשרים, עסקנים ותיקים ומקורבים אחרים למלכות. הגיע הזמן להציג את העובדות לאשורן. הנה הסיפור בתמצית: מדי שנה יוצאים מאות מורים לטיולים מאורגנים בחו"ל מטעם הסתדרות המורים בידיעה שהנסיעה של כל אחד מהם מסובסדת ב?50 דולרים. רוצים לומר להם: חברים יקרים, אתם מקבלים מאיתנו מתנה של 200 שקלים בקירוב. אנחנו כל הזמן חושבים עליכם, דואגים לכם.

דואגים למי? לא לכם, מורים יקרים, אל תקנו את הסיפור, וסרמן דאג ודואג כאמור לאנשי שלומו ולמקורביו. אתם שילמתם את המחיר המלא ובן הזוג שלכם שילם עוד 50 דולרים. היטעו גם אתכם וגם אותו. זה חלק מהתרמית, זו השיטה שבמסגרתה נהגה קופת הסתדרות המורים להעביר לסוכנת הנסיעות 50 דולרים בשביל כל מורה שיוצא לחו"ל, כביכול כדי לסבסד את מחיר הכרטיס, אבל בפועל כאמור כדי לרכוש בהם עשרות כרטיסי טיסה לאותם מקורבים מאושרים.

האחרונים קיבלו מהמזכ"ל מתנה השווה כמה אלפי שקלים (מחירי רוב הטיסות נעו בין 1,100 ל?1,300 דולרים לאדם), וגם לבן הזוג של המיוחסים דאגו: ממנו גבו 100 דולרים פחות מהסכום ששילם בן זוג של מורה מהשורה. גורם פנימי: "הסיפור הזה חמור עוד יותר, אבל די בעובדות האלה כדי שתבינו איך וסרמן קונה לעצמו תמיכה. איך הוא נצמד לכיסאו. איך לא מצליחים אלה שסולדים ממנו, ויש רבים כאלה, לגרום לו ללכת הביתה".

מה אמור היה לעשות יוסף וסרמן אחרי שקיבל לידיו את מכתבה של בטי דהן? כיצד היה עליו לנהוג אילו סבר שטענותיה מצוצות מהאצבע? לפנות למשטרה ולהחשיד את דהן באיומים ובניסיון להוציא כספים במירמה. לפוצץ את כיס המורסה הזה. מה הוא עשה בפועל? נזעק לכבות את האש תוך כדי הפרדת סיפורי אפרת מפרשיותיו. הנימוק: הסיפור של אפרת הוא עניין פרטי...

איך בדיוק כובתה האש? וסרמן הורה לאנשיו, ובהם גם פרקליטי הארגון, להיפגש עם בטי דהן, שבגין חובותיה הכבדים נזקקה כבר להלוואות גדולות מהבנקים, ולהסכים לשלם לה חלק נכבד מהחובות. התנאי: דהן תחתום על שני מכתבים שניסחו אנשי וסרמן ואשר נחזים לכניעה חלקית - אחד מיועד לווסרמן עצמו והאחר לארגון.

במכתבה למזכ"ל, שהסכים להחזיר לה מכיסו הפרטי עוד 5,830 שקלים, נאמר בין היתר: "תשלום זה מהווה סילוק סופי של כל הפרשי הכספים המגיעים לי בגין שירותי תיירות... מתברר כיום כי התשלום הנ"ל הינו בגין יתרות חוב ממספר שנים מן העבר... למרות שבשעתו שילמת לי את מלוא הסכום, אותו דרשתי ממך או מבני משפחתך... רק היום, לאחר בדיקה חוזרת ונוספת שעשיתי בספרי החשבונות, גיליתי שיש יתרת חובה אותה לא דרשתי ממך... רק באחרונה פניתי אליך לראשונה בעניין זה".

אוי לניסוח, או למכבסת המילים המבקשת להלבין את השחיתות, אוי לחתימה על המכתב הזה בלחץ החובות. ואפילו כך: יש כאן הודאה של וסרמן כי נוסף על המלון הסקוטי, גם במלונות אחרים לא שילם המזכ"ל את מלוא הוצאות האירוח.

בשל מצוקתה הכלכלית דהן אכן חתמה על הנייר הזה, וקיבלה את הכסף. כך היא נהגה גם עם המסמך השני, שחיברו פרקליטי האירגון והגישו לה לחתימה. המסמך הזה מופנה אל הסתדרות המורים, והחתימה עליו הניבה תשלום של 148 אלף שקלים נוספים מחובות ההסתדרות לסוכנת הנסיעות. עוד עוול קטן תוקן.

איך ניסתה היועצת המשפטית של וסרמן והסתדרות המורים, עו"ד מיכל שפרן, לחנוק את הצחנה כדי שלא תפרוץ חלילה החוצה? כדי שלא תגיע למשטרה? כדי שלא תיחשף בבית משפט? באמצעות הסעיף הבא: "כל פרטי התחייבות זו הינם סודיים ולא אעביר לשום גורם אחר פרטים הקשורים והנובעים מתשלום זה בגין הענקת שירותי תיירות".

ועוד סעיף שעליו נדרשה דהן לחתום: היא מתחייבת שלא לעשות "שום שימוש לרעה בדברים שכתבה לווסרמן", ומצהירה "שלא פנתה איתם לשום גורם שלישי". על מה סירבה דהן לחתום? על סעיף שבו נאמר כי היא חוזרת בה מהדברים שהטיחה במכתביה בווסרמן ובאחרים, ומתנצלת על דבריה ועל האשמותיה. יש גבול לכל תעלול.

מי חשף בפנינו את המסמך הסודי שמאחוריו מנסה עכשיו וסרמן להסתתר? למרבה האירוניה וסרמן עצמו. המזכ"ל עשה זאת במסגרת תשובותיו לשאלות העיתון. כך הוא מנסה לחמוק ממעשי השחיתות שהוא מעורב בהם, באופן ישיר או עקיף, כבר כמה שנים.

בתשובה לשאלות "ישראל היום" מסרה דוברת הסתדרות המורים: "1. יוסי וסרמן שילם את מלוא התשלומים שאותם ביקשה גב' דהן מייד עם דרישתה לתשלום". הדוברת מפנה אותנו גם לתצהיר סוכנת הנסיעות בנושא הזה. 2. בהסתדרות המורים קיימת ועדת טיולים שמקיימת מכרזים ומשתדלת להשיג עבור עובדי ההוראה את המחירים הטובים ביותר בשוק התיירות. כדי להיטיב עם עובד ההוראה הוחלט לסבסד כל עובד הוראה ב?50 דולרים מעבר למחיר שנקבע עם החברות ואילו בן הזוג משלם מחיר מלא. 3. רק ראש משלחת אינו משלם בשביל הנסיעה, וזאת משום שמי שעומד בראש המשלחת בודק מתן שירותים לעובדי ההוראה ועומד לרשותם בכל עניין. ראשי המשלחת הם נציגי הסתדרות המורים, רובם מורים, גננות, אנשי שטח, בעלי תפקידים. מיעוט קטן הם ראשי סניפים והם יוצאים פעם בשלוש שנים או יותר". בהתייחסו למכתב "הפנייה האישית" אליו, טוען וסרמן כי העילה לכתיבת "המכתב המכפיש" היתה אי זכיית גב' דהן במכרז.

תגובת יוסף אפרת: "1. לא קיבלתי שום עמלה מעסקי התיירות של בטי דהן. 2. כל הנסיעות שולמו. 3. לא קיבלתי אגורה מהרווחים של דהן". בעניין הצ'ק שאפרת קיבל לטענתנו מגב' מדהן בסך 30 אלף שקלים, כותב לנו אפרת שהוא מבקש להציג לו אותו.

הערת הכותבים: כל מה שנכתב בכתבה מבוסס על מסמכים ועל ראיות מוצקות אחרות.