ניגוח פוליטי שייכשל

כמו הרבה דברים שיוצאים מהאיחוד האירופי, גם המהלך האחרון הוא עוד נייר בסבך של ביורוקרטיה. האירופאים אלופים בלייצר פלונטרים משפטיים שאחר כך קשה לצאת מהם. וזאת עוד סיבה טובה מדוע היצואנים צריכים להתגבר על פיתויי הקירבה הגיאוגרפית ולהתחיל לחפש פרטנרים ביבשות אחרות.

האיחוד האירופי וישראל חברים מאז 1995 בארגון הסחר העולמי. העיקרון הראשון של אותו ארגון, לפני הכל, הוא: "אי?אפליה". מעבר לכך, כל רוח החברות בארגון הזה היא בעד הגברת הפתיחות והתחרות. מה עושים האירופאים? הם מנסים לנגח את המונח ישראל. הם תוחמים את מדינת ישראל לגבולות 67', כך שלשיטתם הם עדיין עומדים ברוח ההסכמים החתומים. חבל, רצוי שינסו פעם ללכת לכיוון ההפוך. לעודד את כל החברות הישראליות לסחור עימם. זה יעזור אפילו ביצירת מקומות עבודה לשכננו הערבים. אולי אפילו ייתן תקווה לדורות הבאים לחזור לשולחן המו"מ.

אבל נראה שבבריסל רוצים אחרת. גם אם מדובר באי הבנה שלנו את המסר שעולה מהנציבות של האיחוד, קשה שלא להשתחרר מכך שישראל נענשת על התנהגות השכנים שלה. בזמן שהבריטים חושבים איזה סוג של מסיכות אב"כ לשלוח לסוריה, ואיזה פלג של המורדים ראוי לקבלן, אנחנו חוטפים על הראש.

חרמות, גם אם הם נעשים בצורה מתוחכמת של ניגוח פוליטי, הם מתכון לכישלון. הרי יכולנו לעשות חשבון עם מרבית מדינות אירופה על סיוען לנאצים. יכולנו ללכת אחורה עד לאינקוויזיציה ובעצם לחזור אלפיים שנה לאחור ולהתחשבן עם היושב בוותיקן.

ניסיון הניגוח הזה לא יצליח. הוא רק משאיר טעם רע בפה. ישראלים ימשיכו לרצות לקנות מוצרים אירופיים, ואני מאמין שגם ההפך הוא הנכון. ההיסטוריה יכולה היתה לתת לצאצאי העם היהודי סיבות אינספור לחרמות על האירופאים. אבל בחרנו פעם אחר פעם בחופש ובחיים. חבל שזו לא המסורת האירופית.