מיוחד: מועמדים לרב הראשי כותבים על תשעה באב

הרב דוד לאו על בניית בית המקדש השלישי בדורנו, הרב ציון בוארון על סכנת הדעה הקדומה והרב דוד סתיו על רוח וחומר. שלושה מהמועמדים הבולטים משתפים בתובנותיהם ליום זה

מערכת וואלה! NEWS

כל מה שנהרס - אפשר לבנות

מאת הרב דוד לאו

אל מול ועדת פיל (שנת 1936), נשא יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית דאז, דוד בן גוריון, את המילים הבאות: "לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אוניה ושמה 'מייפלאואר'. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה, אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק אימתי הפליגה אוניה זו וכמה אמריקאים יודעים זאת. היודעים הם כמה אנשים היו באותה אוניה, ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?".

"והנה", הוסיף בן גוריון, "יותר מ-3,300 שנה לפני הפלגת ה'מייפלאואר' יצאו יהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו - בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים - מצות. ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן, באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצא ועד היום".

אין עוד עם בעולם שמסמל, מציין, זוכר ומתענה על מאורעות שאירעו לבני עמו לפני אלפי שנים. אבל בני העם היהודי זוכרים ומזכירים זה אלפי שנים, לא רק את בית המקדש שנחרב ביום הזה, אלא את כל המאורעות המשמעותיים שעברו בני עמנו לאורך ההיסטוריה. על כך בנויה התשתית של חגי ומועדי ישראל אשר נועדו לאות ולזיכרון - כדי שהמסורת היהודית תעבור הלאה, מאב לבן, מאם לבתה ולדורות הבאים הלאה, כי המהות היהודית היא זו - "והגדת לבנך".

ביום תשעה באב, לפי המסורת, שבו המרגלים אשר תיירו בארץ אל משה ועם ישראל שהמתינו במדבר למוצא פיהם, לדעת האם אכן ארץ ישראל היא ארץ חמדה. המרגלים הצליחו להסית את העם נגד משה ונגד הארץ. מולם עמד אדם אחד, כלב בן יפונה, אליו הצטרף אחר כך יהושע בן נון, שקראו בקול רם: "עלה נעלה וירשנו". אדם אחד מול עם שלם, המבקש להשיב את העם למקומו הנכון, ארץ חמדת אבות, אשר תהפוך לנחלת בנים.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

על-ידי WE SURE חברה לביטוח
לכתבה המלאה
"וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים". בן גוריון (צילום: אוסף התצלומים הלאומי)

הצום הזה מציין גם את חורבן בית המקדש אשר היה המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. חורבן הבית השני נגרם בעוון שנאת חינם. בגלל ריב פשוט בין שני יהודים - אשר אחד מהם פגע בחברו לעיני רבים, והשנאה הזאת היא שגרמה למדורה הגדולה שהביאה לבסוף לחורבן הבית.

ממאורעות אלו נוכחנו לדעת בכוחו של היחיד. מהחורבן למדנו כיצד שנאה של אדם פשוט אחד, והמחלוקת שהוא הצליח ליצור מול יהודי אחר הצליחה לגרום לנזק עצום שכזה, עליו אנו מתאבלים עד היום אלפי שנים. אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן. בידי כל אדם שהוא להרוס, אך לא פחות מכך, לבנות.

ביום זה מזכירים אנו בבתי הכנסת רגעי צער וכאב שעברו על עמנו לאורך הדורות. בקינות ניתן ביטוי לאסונות, החל מחורבן בתי המקדש, דרך מסעי הצלב, סבל האנוסים בספרד, גזרות ת"ח ות"ט ועד חורבן יהדות אירופה בימי מלחמת העולם השנייה. היום הזה שאנו מציינים היום, צום תשעה באב, מתייחד בכך שהוא של כולנו, של כל אחד ואחד מבני עמנו. הצום הזה אינו שייך לרבנים או לאישים ספציפיים, כי כל אחד מבני העם היהודי יכול וצריך היום לציין את היום ההיסטורי הזה של עמנו, היום בו נחרב הבית, היום בו יצא העם לגלות ולצרות.

אני תפילה ותקווה, שכפי שבית המקדש נחרב על ידי שנאת חינם של יהודים פשוטים, הוא גם ייבנה בעז"ה בקרוב בזכותם של יהודים פשוטים בני דורנו, כל אחד לפי כוחו ויכולותיו בתפילה, במעשה טוב, בשמירה על המסורת היהודית ובחיזוק האמונה והיהדות, כאשר בהתנהלות נכונה בעצם בונים אנחנו ביחד נדבך נוסף של בית המקדש השלישי.

* הרב דוד ברוך לאו הוא רב העיר מודיעין, חבר מועצת הרבנות הראשית ובנו של הרב הראשי לשעבר ישראל לאו; מועמד לתפקיד הרב הראשי האשכנזי לישראל

האבל רלוונטי מתמיד

מאת הרב ציון בוארון

שאלו אותי רבים, מדוע גם היום ממשיך עם ישראל להתאבל על חורבן ירושלים? הרי היום ירושלים מונה מעל ל-800 אלף תושבים, משגשגת ומתפתחת. הציבור היהודי בישראל עבר את רף ה-6 מיליון, אל הארץ כולה שבים בנים מכל קצוות תבל והכול פורח ומשגשג. ואם כך, אבלות זו לשם מה?

ואם נגיד שצמים רק כדי לזכור, האם לא די לנו לזכור את הכאב של אסון העם בימי החורבן, את התלאות לאורך הדורות ממסעות הצלב האכזריים, דרך אימי האינקויזיציה וגירוש ספרד, גזירות ת"ח ות"ט ושאר הפוגרומים שבוצעו ביהודים ברחבי תבל, עד הנורא מכל, אסון השואה האיומה. כל אלה צרובים בזכרוננו לעד ולא יימחו לעולם. אבל הצום ועינוי הגוף, לשם מה? האם לא די לנו בזכרון האימים, עד שאנו צריכים להוסיף כאב והלקאה עצמית עד כדי סיגוף גוף ונפש?

דומה כי קושי מעין זה עמד לפני הרמב"ם ז"ל, כשכתב בספרו המופלא "היד החזקה" את הלכות התעניות. הרמב"ם מבאר את סיבת התעניות בזו הלשון: "י?ש? י?מ?ים ש??כ??ל י?ש??ר?א?ל מ?ת?ע?נ??ים ב??ה?ם, מ?פ??נ?י ה?צ??רו?ת ש??א?ר?עו? ב??ה?ן, כ??ד?י ל?עו?ר?ר ה?ל??ב?בו?ת, ו?ל?פ?ת?ח? ד??ר?כ?י ה?ת??ש?ו?ב?ה; ו?י?ה?י?ה ז?ה ז?כ??רו?ן ל?מ?ע?ש??ינו? ה?ר?ע?ים, ו?מ?ע?ש??ה א?בו?ת?ינו? ש??ה?י?ה כ??מ?ע?ש??ינו? ע?ת??ה--ע?ד ש??ג??ר?ם ל?ה?ם ו?ל?נו? או?ת?ן ה?צ??רו?ת: ש??ב??ז?כ?רו?ן ד??ב?ר?ים א?ל?ו?, נ?ש?ו?ב ל?ה?יט?יב, ש??נ??א?מ?ר" ו?ה?ת?ו?ד?ו? א?ת-ע?ו?נ?ם ו?א?ת-ע?ו?ן א?ב?ת?ם"(פ"ה הלכה א).

"ש??ב??ז?כ?רו?ן ד??ב?ר?ים א?ל?ו?, נ?ש?ו?ב ל?ה?יט?יב". הרמב"ם

הרמב"ם מסביר כי התענית מיועדת לעורר את הלב ולעורר לתשובה. תכלית הצום אינה לזכור את כאבם ועניים של אבותינו! הצום, האבל, הבכי והכאב הוא עלינו! לבכות ולהתאבל עלינו, על עצמנו! על כך שאנו נגועים בשנאת החינם שהיתה מנת חלקם של אבותינו שבדורם המקדש חרב. על שאיננו יכולים להכיל כל אדם באשר הוא, על שיש בנו כל כך הרבה מגזרים שונים. שיש בנו נתינת דופי איש ברעהו, שיש בנו פסילת הזולת ואי רצון לשמוע את דבריו ולהניח לו לחיות כפי דרכו. אוי לנו על לשון הרע ורכילות שהם מנת חלקנו בכל יום.

עוונות אלו גרמו לחורבן המקדש, לאובדנה של ירושלים, ולגלותו של העם שנקרע מעל ארצו ונאלץ לעוזבה, ולהתמכר לחיי עבדות והשפלה אשר היו מנת חלקנו אלפיים שנה.

עתה חזרנו!! חזרנו אל ארץ אבותינו, חזרנו לציון בית חיינו, הננו הדור השני לבוני הארץ ומייסדיה מחדש, ועלינו לשאול את עצמנו בכנות ואמיתות, האם איננו חוששים מלהבות השנאה שיאכלו בנו שוב, ויפוררו אותנו. אך לא די בשאלה סתם, אלא עלינו להצטער ולהתענות, כדי להתעורר יותר ולפעול פעולה אמיתית בנפשנו ולבקש לתקן את חטא שנאת חינם.

עלינו לאהוב כל אדם באשר הוא אדם, אהבת אדם ללא שום פירושים, ללא שום סייגים, אהבה פשוטה, ואהבת לרעך כמוך, כפי שפירשוה חז"ל, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

או אז, נבנה חברה ואומה שלא תשפוט איש או אישה, אדם ומגזר כלשהו על פי אורח חייו, מוצאו וגזעו, אלא על פי טיב מעשיו והתנהגותו. אם נתמיד בזה בנחישות, אזי בעזרת ה' נזכה לגאולה ולשנה הבאה בירושלים הבנויה.

* הרב ציון שלום בוארון הוא נשיא בית הכנסת התקווה בפתח תקווה, וחבר בית הדין הרבני הגדול; מועמד לתפקיד הרב הראשי הספרדי לישראל

מקום בו חשים את יראת השם

מאת הרב דוד סתיו

אחד הנושאים המעסיקים יהודים רבים בימינו, במיוחד סמוך לתשעה באב, הוא סוגיית בית המקדש. לא חסרות לנו סיבות להתאבל בימים אלה על שנאת חינם, פלגנות וכל השאר, אבל כיצד בית המקדש קשור לזה? הרי יריבויות היו גם בעת שבית המקדש היה קיים. אם כן, מהי משמעות קיומו של מבנה זה, כיצד והאם חסרונו משפיע על חיינו האישיים והלאומיים? כל זה בלי להכניס לדיון את ההיבטים הפוליטיים והבינלאומיים של הנושא. מקדש נטו, למה הוא חסר?

שאלה זו מתחדדת לאור קיומה של מדינת ישראל, המגשימה הלכה למעשה את חזון קיבוץ הגלויות של העם מארבע כנפות ארץ. זכינו למה שדורות רבים רק יכלו לחלום עליו. ירושלים בנויה לתלפיות, המצב הכלכלי סביר בהתחשב במה שקורה מסביב, וכך גם החוסן הצבאי. בתי המדרש ובתי הכנסת פורחים בלי עין הרע ועולם לימוד התורה גדל באופן משמעותי. למי ולמה חסר בית המקדש? חכמינו מספרים כי מי שלא ראה את בית המקדש, לא ראה בניין נאה מימיו. האומנם? האם לא היו ארמונות יפים אחרים, מפוארים לא פחות?

דומה שכוונה אחרת טמונה בדברי רבותינו. בחיינו האנושיים אנו נוטים בדרך כלל להפריד בין העולם החומרי לבין עולמנו הרוחני. כשאנחנו רוצים לפרנס את גופנו מבחינה חומרית וליהנות, אנחנו עושים זאת עם כל הכוח והעוצמה, ללא קשר לתובנות רוחניות כלשהן. כשאנו מבקשים לתת מזון לנשמה שלנו, נלך ונעסוק בדברים בעלי ערך מוסרי או דתי. נלך לבית כנסת או ניתן צדקה או משהו דומה.

המקום שבו לפי המסורת מתחברים שמים וארץ. תפילה בכותל המערבי, תשעה באב 2011 (צילום: עומר מירון)

באיזשהו מקום, קיים נתק בין העולם הרוחני שלנו לעולמנו הגשמי. מדובר בנתק שהמקדש אמור למלא אותו. זהו תפקידו המשמעותי של בית המקדש. המקום שבו לפי המסורת מתחברים שמים וארץ. המקום שבו הקודש מתגלה בתוך מציאות של חול. המקדש מכונה "נויו של עולם" ברצותו להעביר גם את מושגי היופי והחומר לעולם הרוח. דוגמה: בזמן שהמקדש היה קיים, היה מקובל שכל אדם היה עולה לירושלים עם עשירית מהיבול שלו ואותו הוא היה אוכל בירושלים, בלשון הפסוק "למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך".

כיצד למדים ליראה על ידי אכילה ושתייה? זה עומק המושג ששמו בית מקדש: מקום בו האדם היה יכול לחוש כי יראת השם שלו אינה מנותקת מחייו הגשמיים אלא היא חלק אורגני ממציאות חייו. הוא היה אוכל ומרגיש שלאכול באופן הנכון גם זה מחבר אותו עם אלוקיו, ולא רק כאשר הוא מתפלל.

לזה אנו מתגעגעים. לעולם דתי שרגשות נפשיים ועולמות רוחניים יחברו יחדיו, שמוסר וכסופים לאלוקים ידורו בכפיפה אחת שצדק ומשפט, אסתטיקה ועונג יהיו מחוברים. כמה אנו זקוקים לתורה של מקדש. לעולם בו נחוש שכל צדדי החיים שלנו מחוברים למגמה אחת, לכיוון אחד.

* הרב דוד שלמה סתיו הוא רב היישוב שוהם, יושב-ראש ארגון רבני צהר, רבה של תנועת הנוער עזרא ודובר איגוד ישיבות ההסדר; מועמד לתפקיד הרב הראשי האשכנזי לישראל

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully