המזרח התיכון סביבנו משול למאורת צפעים, שישראל עושה כמיטב יכולתה שלא להיקלע לתוכה. בסיני מתחוללת מלחמה עקובה מדם בין צבא מצרים לפונדמנטליסטים המתוגברים בידי חמאס - מלחמה שהיתה יכולה בקלות לזלוג גם לשטחנו אילולא הקמת הגדר (בדחיפתו של רה"מ ולמרות התנגדותו של הרמטכ"ל. אגב, גדר זו גם הפחיתה באופן דרמטי את ההסתננות מאפריקה). בצפון המצב מבולל עוד יותר: כתם הדם של מלחמת האזרחים בסוריה מתפשט לתחום לבנון, ואין מדובר רק במאבק בין כוחות הממשלה למורדים, אלא גם בעימותים אלימים בקרב המורדים עצמם.
אך זו תהיה טעות להתייחס למאכלת האש סביבנו רק כאל רצף של התפרצויות אלימות מקומיות, שכן למתרחש תהיינה השלכות מרחיקות לכת, הן מבחינת המאבק הפנימי בין סונים לשיעים והן מבחינת מעמדם היחסי של הגורמים הבינלאומיים הבוחשים בקדירה (איראן, טורקיה, רוסיה, מדינות המפרץ) וכן ארה"ב, שהתפקיד שהיא ממלאת בשלב הנוכחי אינו ברור גם לה. וכמובן, גם מקומה של ישראל אינו נפקד מהזירה, והאינטרס המיידי והצרוף שלנו הוא שהמאורעות בשכונתנו המופקרת והמסוכנת לא יגרמו לאיום מיידי או עתידי על ביטחוננו. ברם, המשמעויות הגיאופוליטיות לטווח ארוך רחבות הרבה יותר, כולל בנוגע לדיון הנוכחי על תקציב הביטחון ותכנון צה"ל.
במלחמה בסוריה מעורבים לא רק הניצים עצמם, אלא גם מושכי החוטים: איראן וחיזבאללה, רוסיה, המדינות הערביות הסוניות (שאינן מקשה אחת), טורקיה, וכאמור - בחזקת חצי נעדרת - אמריקה. בשורה התחתונה, החלופות הן בלתי מרנינות - או שבגבולות הצפוניים ישלטו, בעקיפין או במישרין, איראן או גורמים אחרים, בחלקם הגדול ג'יהאדיסטיים, או שתהיה שם אנרכיה מתמדת, שנתזיה עלולים לפגוע גם בנו.
אלה התסריטים הבלתי סימפטיים, אך אפשר שהחדשות אינן כולן רעות, שכן אם המהפכה במצרים תחזיק מעמד, עשוי הדבר לעכב את מגמת ההשתלטות של האיסלאם הפוליטי גם על יתר חלקי העולם הערבי, ואולי אף לשים קץ למגמה זו, שעד כה היתה תוצאתו העיקרית של האביב הערבי. כמו כן, ייתכן שעם נפילת תנועת האחים המוסלמים במצרים (ואת זאת נדע בשבועות הקרובים) החלה גם הספירה לאחור להיחלשותו של חמאס, יוצא חלציה הפלשתיני.
הזמן הולך ומתקצר
בנוגע לחיזבאללה המצב מורכב יותר, ואף על פי שמעורבותו הפעילה במלחמת האזרחים הסורית פגעה בו תדמיתית ומעשית - הרי אם ידו של הנשיא אסד תהיה בסופו של דבר על העליונה, גם ארגון זה יזכה בנתח חשוב מהשלל הפוליטי. מנגד, אם אסד יובס, ייתן הדבר אותותיו גם בפגיעה במעמדו של חיזבאללה. לשני התסריטים תהיה השלכה על ההיערכות הביטחונית של ישראל.
הוויכוח על תקציב הביטחון הוא, אפוא, לא רק על כסף, אלא בעיקר על הדרכים ועל המתכונות שישראל צריכה לאמץ כדי להתמודד עם המציאות הגיאופוליטית החדשה - ירידה מסוימת של האיום הצבאי הקונבנציונלי המיידי, אך עליית מדרגה בסכנה שארגוני טרור כגון אל?קאעידה (ואפילו חיזבאללה וחמאס, הגם שהם כרגע בנסיגה) יפעלו נגד ישראל בדרכים העלולות להביא את האזור כולו להתלקחות. מעל לכל אלה עומד, כמובן, האיום הגרעיני של איראן, שהזמן לבלום אותו מתקצר והולך מיום ליום.