סוחרי אופציות בחיתולים

"אוריינות פיננסית" לתיכוניסטים, "לימודי שוק ההון" לילדי הגן, והשיא - משחק "איפה הכסף" לתלמידי היסודי. תחת השלטון הניאו-ליברלי, משתעבדת מערכת החינוך למרוץ למיליון

יוסי יונה
15/07/2013

פרופ' דן שכטמן, חתן פרס נובל לכימיה, השיק החודש את התכנית ללימודי מדע וטכנולוגיה בגני הילדים העירוניים בחיפה. לא ברור אם הוא ידע שתכנית זו היא הראשונה בסדרה של תכניות חדשניות שהעירייה מתכננת להכניס לגני הילדים. התכנית הבאה שתושק - בגני הילדים, כאמור - היא "לימודי שוק ההון". לא, אין מדובר בבדיחה. בעולם החדש והמופלא שמציירים בעיני רוחם פרנסי העיר, הם רואים זאטוטים המשילים מעליהם חיש מהר את חיתוליהם ואצים לרכוש אופציות באמצעות החלקת אצבעותיהם על צגי האייפונים המתוחכמים שבידיהם.

תכנית זו אמנם מאופיינת ברוח מהפכנית ותעוזה רבה, אך היא לא הופיעה כך סתם בחיפה. למעשה, היא באה לעולם בהשראתה של ממשלת ישראל, שכבר בשנת 2005 החליטה על קידום "החינוך הפיננסי" במערכת החינוך. מערך לימודי זה נועד לכלל תלמידי כיתות י', והוא כולל התייחסות לאוכלוסיות מיוחדות: עולים חדשים, בעלי הכנסה נמוכה, חרדים, נשים ובני מיעוטים. ברוח החלטה זו, הכריז לפני שנתיים שר האוצר היוצא, יובל שטייניץ, על הקמתה של ה"מחלקה לחינוך פיננסי במדינת ישראל". תפקידה של המחלקה לפתח עבור מערכת החינוך תכניות לימוד ל"אוריינות פיננסית".

המדינה משתחררת מאחריותה

גולת הכותרת של המחלקה לחינוך פיננסי היא פורטל מרשים בתחכומו שהושק לפני כשנה עבור תלמידי בתי הספר היסודי. דומה ששמו של הפורטל - "איפה הכסף? משחקים ולומדים על כסף ועסקים" - הטרים את סיסמת הבחירות של תנועת "יש עתיד". מספרים שכבר עם בואו לעולם, הוא הפך לפופולארי מאוד בקרב תלמידי בית הספר שלהם הוא מיועד.

כאשר אנו למדים על יעדיו של המשחק, מתחוור כי מדובר פה בשינוי יסודי של סדרי עולם. מהפכה פדגוגית של ממש. מעולם לא נעשה ניסיון כה יומרני וכה שאפתני, הן בארץ והן בנכר, שמטרתו להכפיף את כלל הערכים שבית הספר אמור להנחיל לתלמידיו תחת חינוך כלכלי. מפתחיו של הפורטל המרשים הזה מציעים להנחיל את כלל הערכים הדרושים לבוגרי מערכת החינוך דרך החור שבגרוש.

הנה הדברים כלשונם: תפקידו של הפורטל, לקדם את "מדיניות הממשלה כלפי ילדים במגוון תחומים מקצועיים כגון בריאות, בטיחות, הגנת הסביבה, וצרכנות; להפוך את פעילות הממשלה והגופים הממשלתיים נגישים לילדים; לפתח ידע, כלים, מיומנויות וכישורי חיים, שיסייעו לילדים ויקדמו את איכות חייהם; לקדם חינוך לדמוקרטיה ולמעורבות אזרחית וחברתית; לקדם ערכים כמו שוויון, סובלנות, הבנה וערבות הדדית בין חלקיה השונים של החברה הישראלית". על-פי התפיסה המנחה את פיתוחו של הפורטל היומרני הזה, המשוואה ברורה: האזרח הראוי הינו "האדם הכלכלי".

רעיון העוועים הכרוך בפרויקט הפדגוגי הזה משקף טירוף מערכות כלל עולמי. הוא מלמד על ההשתלטות של עולם הערכים הניאו-ליברלי על חברות רבות. השתלטות זו כרוכה בפיתול אירוני. אם הליברליזם הקלאסי גרס שעל הממשלה להסיר את ידיה מהכלכלה ולאפשר ל"יד הנעלמה" למשול בה, הניאו-ליברליזם דווקא מעוניין שהממשלה תגביר את מעורבותה בכלכלה, אך רק בהיבט החינוכי שלה. הממשלה נדרשת להנחיל את ערכי התרבות של "השוק החופשי", ששיאה עיצובו של "האדם הכלכלי". אדם זה, שיודע לכלכל את האינטרסים שלו באופן מיטבי, אמור לתפוס את עצמו כמי שאחראי באופן בלעדי לגורלו האישי ולרווחתו הכלכלית.

לפרויקט פדגוגי זה נלוות השלכות מיידיות על המדיניות הכלכלית של הממשלה. הצלחתו מאפשרת לה להשתחרר מחובתה להבטיח רשת ביטחון כלכלית לאזרחיה. שכן בין אם שפר מזלו והוא עשיר כקורח ובין אם איתרע מזלו והוא עני מרוד, "האדם הכלכלי" אמור להאמין שמציאות חייו אינה אלא פועל יוצא של החלטותיו והכרעותיו האישיות. לא בכדי ביקשו הוגיו המקוריים של החינוך הפיננסי להתאים אותו לאוכלוסיות החלשות בחברה. החינוך מחדש שהם יקבלו מהמדינה יקל עליה להסיר את אחריותה החומרית כלפיהם.

מטרותיו של הפרויקט הניאו-ליברלי משתקפים היטב במשחק הממולח שהגו פקידי האוצר שלנו, ובמיוחד בתיאור דמותו של שר האוצר. הוא מצטייר כאיש מקצוע צרוף, נטול פניות, ממלכתי, איש שעליו מוטלת האחריות לווסת בין תביעות מנוגדות. שריו, מאידך, מצטיירים כמי שמבקשים לקדם אינטרסים צרים: הם תובעים להגדיל את תקציביהם מבלי להתחשב בכך שהמשאבים העומדים לרשותו מוגבלים. ניגוד זה מעודד את המשתתפים במשחק לצדד בשר האוצר: הם אמורים להבין שאין מנוס מקיצוצים נרחבים. הם לא אמורים להבחין בעובדה הפשוטה שלשר האוצר הטיות ערכיות ברורות ושהוא מקדם מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית צרופה. את העובדה הזו משתדל המשחק המרהיב הזה להסתיר.

כאשר השיק פרופסור שכטמן את התכנית ללימודי מדע וטכנולוגיה בגנים העירוניים בחיפה, הוא לא חשב מן הסתם שהבעיה המרכזית של מערכת החינוך בישראל היא העדרה של "אוריינות פיננסית". הוא ורבים מעמיתיו במוסדות להשכלה גבוהה מוטרדים יותר מ"דלדולה של הרוח במערכת החינוך" על כל שלביה. דלדול זה משתקף בירידת ערכם, מחד, של מדעי הטבע ושל מדעי הרוח, ובעליית החשיבות, מאידך, של תחומי הדעת שעניינם הבלעדי הקניית מיומנויות וכישורים הנדרשים לבוגרי מערכת החינוך ב"מירוץ למיליון". ריבוי היוזמות המקדמות "אוריינות פיננסית" הוא בבואה לטירוף מערכות שפוקד את שדה החינוך.

יוסי יונה הוא פרופסור לפילוסופיה של החינוך באוניברסיטת בן גוריון; עמד בראש צוות יונה-ספיבק שיעץ לראשי המחאה החברתית בנושאי כלכלה וחברה, והתמודד ברשימת מפלגת העבודה בבחירות האחרונות לכנסת

לכל הטורים של יוסי יונה בוואלה!

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully