בחודשים האחרונים נשמעים דברי ביקורת גוברים ובלתי מובחנים כלפי מדיניות ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מצד גורמים רשמיים בממשלה. אף על פי שמדובר בהתנהגות אופיינית לפוליטיקה הישראלית מאז עידן בגין, המלחמות הפנימיות מונעות מאיתנו כעת להתנהג באופן ברור בזירה העולמית, ותורמות לתפיסה שלפיה ישראל היא רפובליקת בננות. יש לתקן את המצב עכשיו, קודם לפתיחת השיחות הדיפלומטיות הקרבות. על הממשלה לשים בצד את כל השיקולים הפוליטיים הפנימיים, לגבש אסטרטגיה המושתתת על האינטרסים המיטביים של ישראל בלבד, ולדבר בקול צלול ואחיד. ולא - חוסר הלכידות שלנו תפגע ביחסינו עם ארצות הברית ותגביר את מאמצי הקהילה הבינלאומית לכפות פתרונות על גבינו.
למרבה האירוניה, יש כעת קונצנזוס רחב יותר בקרב הישראלים מאשר בכל זמן מאז הקרע האדיר שנפער בעקבות אימוץ הסכמי אוסלו. הרוב מסכימים כי הסטטוס קוו עדיף על נסיגות חד?צדדיות. ספגנו את הלקחים של ההתנתקות מעזה, ואנו מודעים לאיומים החריפים שיועמדו בפנינו אם הטרוריסטים הסמוכים לנו יאפסו את כוונותיהם על מרכזה של ישראל. במקביל, אנו מתנגדים לסיפוח הגדה המערבית, וזאת למרות הקריאות הצווחניות מצד הימין הקיצוני. אולם הקריאות לסיפוח הולכות וגוברות, ושרים בכירים מפריכים בפומבי את מדיניות הממשלה המשקפת את הקונצנזוס. סגן שר החוץ זאב אלקין הוא מהתומכים הקולניים בסיפוח. אם אביגדור ליברמן יחזור לתפקידו כשר החוץ, אין ספק שהוא ישוב להתבטאויותיו הסותרות את מדיניות ראש הממשלה. שר הכלכלה נפתלי בנט וסגן שר הביטחון דני דנון שבים ומתייחסים בלעג לגישת שתי המדינות.
המצב הולך ומחריף בעקבות תעלוליה של ועידת הליכוד, שנוהגת להשפיל באופן פומבי את ראש הממשלה. דנון, שנבחר ליו"ר מרכז המפלגה, הכריז כי כל היוזמות הדיפלומטיות העתידיות תדרושנה את אישור ועידת הליכוד קודם ליישומן. ואולם, רוב הישראלים, ובתוכם מרבית בוחרי הליכוד, יתנגדו נמרצות למתן זכות וטו על פעולות הממשלה לקבוצות מיעוט חסרות פנים. בשנים האחרונות נדמה שהממשלה תומכת בזכותם של השרים לבקר באופן פתוח את מדיניותה. על מנת לקושש קואליציה, ראש הממשלה מינה שרים בעלי עמדות מנוגדות לשלו. ייתכן שהדבר נעשה באופן מכוון, כדי למנוע מממשלות זרות אחרות מלנחול הצלחה בהפעלת לחץ לוויתורים חד?צדדיים מיותרים. אלקין אף הצהיר שהמאבקים הפנימיים הם חיוביים, משום שהם מציגים את מגוון הדעות.
חלק מגורמי הימין מריעים להתנגדות ה"נמרצת" בתוך הממשלה. אך בעשותם כן, הם מספקים שלא במודע דלק לאמוציות שלהן היו תוצאות פוליטיות חמורות בעבר. הימין הרדיקלי הביא לקריסת ממשלות המחנה הלאומי הקודמות. התנהגותם הנוכחית מזכירה את עמיתיהם בעבר, קודם להקמתה של קדימה וההתנתקות מרצועת עזה. הימין ה"חזק" ממשיך להשלות את עצמו גם כיום. בעוד הוא מנסה להציג את עצמו כאחר, הוא מייצג את שוליו הצרים של ציבור הבוחרים. ממשלה דמוקרטית אחראית אינה יכולה להרשות לשריה לבקר את מדיניותה באופן ציבורי. ביקורת חסרת עכבות מצד בכירים בממשלה - בין שהיא נובעת משמאל או מימין - משקפת היפר?דמוקרטיה הגובלת באנרכיה. היא מדגישה חוסר אחדות, אם לא חוסר תפקוד, ועלולה להוביל לפליטות פה, לכאוס ולקריסה באחריות שיובילו להשלכות חמורות בישראל ומחוצה לה.
שיחות השלום הקרבות והכאוס הנוכחי באזור דורשים כי הממשלה תדרוש ששריה ינהגו כחברים אחראיים בממשל פוליטי אחיד, ולא כראשי ממלכה עצמאיים. אם השרים מרגישים שנושאים מסוימים דורשים את שבירת השורות והשמעת ביקורת ציבורית כלפי הממשלה, עליהם להתפטר. אם הממשלה תימנע מריסון אנשיה, היא תמשיך לערער את אמינותה של ישראל, תייצר ספק באשר למחויבותנו האמיתית להסדר שלום ותספק ניצחון הסברתי נוסף לפלסטינים.