צרים, במצב של דימום, שקועה בפלונטר. כמעט כל תסריט אפשרי היום במדינה אינו תואם את ציפיות המהפכה. כך שהרבה תסכול עוד צפוי ל?84 מיליון מצרים. במקום דמוקרטיה עוד נקבל מלחמת אזרחים.
אחרי "המהפכה השנייה" בשבוע שעבר רואה מצרים כיצד האחים המוסלמים לא מוותרים על השלטון, כיצד הצבא מוכן לירות על ההמון (היום זה נגד האחים, מחר נגד כל גורם פוליטי אחר), וכיצד מצרי יכול להרוג מצרי. כמו בסוריה.
על הצבא המצרי מוטלת היום אחריות גדולה. אחרי שהדיח את מורסי, מחויב עתה הצבא לניהול המדינה ולביטחונה. משימה גדולה וקשה. הפגנות התמיכה הנלהבות של האחים סמוך למסגדים, וזו האלימה מאוד סמוך למטה המשמר הרפובליקני, הפכו בתוך ימים את צבא מצרים מצבא העם לצבא של חצי עם בלבד.
גם הסלפים, התנועה השנייה בפרלמנט (29 אחוזים), שתרמה נציג עם זקן לקישוט להודעת הצבא ביום רביעי אחרי שתמכה במרד נגד מורסי, עשתה אתמול סיבוב פרסה בעקבות "הטבח בתומכי מורסי". הסלפים הבינו כי הם יכולים גם לשלם על אופורטוניזם פוליטי, בעיקר אם זה על חשבון חוקה איסלאמית.
לצבא אין הרבה ברירה היום אלא לזרז עד כמה שאפשר את ההליך הדמוקרטי ולהכריז על בחירות. וגם זה לא מבטיח שקט: אם יוציא את האחים המוסלמים מחוץ לחוק, הוא ימנע ממיליוני מצרים להצביע למועמד שלהם. אם יאפשר להם להשתתף, ייקח סיכון בניצחון איסלאמיסטי אחר בהתחשב ברמת הפילוג של הזרם הליברלי. ואולי בכלל עוד נקבל נשיא סלפי. בינתיים, הצבא המצרי מבצע מעצרים, סוגר תחנות רדיו וטלוויזיה ויורה על ההמון. וכל זה בשם החזון הדמוקרטי.
מביך לעקוב אחר הממשל האמריקני. תחילה הוא תומך במוחמד מורסי בלי להבחין בהתנהלותו וברצון של חלק גדול מהעם, לאחר מכן ומחוסר ברירה הוא מעביר את תמיכתו לצבא שיורה על אזרחים אך לא מכריז על הפיכה, כי אחרת ייאלץ להפסיק התמיכה. ידענו שמצרים מחפשת כיוון. אנחנו מופתעים לגלות שגם אמריקה איבדה את המצפן. במצב עניינים כזה יש לצפות לעוד התרעות ותקריות רבות בסיני. חוסר היציבות הצפוי לנו בתקופה הקרובה הוא גן עדן לג'יהאדיסטים.
נפילתו של מוחמד מורסי, שאינו דמוקרט גדול, הפילה באופן אירוני את חלום הדמוקרטיזציה של מצרים. אולי בגלל זה דווקא בסעודיה עלזו בארמון, כשראו את התמונות האחרונות מקהיר. דווקא נפילת האחים בישרה באופן סופי את סוף האביב.