המדפים בסופרמרקט "אבו-עלי", הממוקם בכיכר שלפני הכניסה לעיר אריאל, עמוסים לעייפה במותגים ישראליים מכל טוב. הפלסטינים, שהבינו היטב כי אריאל היא עיר המשופעת בעולי ברית המועצות לשעבר, השכילו גם לכתוב בשפה הרוסית על הקיר החיצוני של החנות, זאת על מנת למשוך תושבים מאריאל - שיטה שאכן מצליחה, כיוון שהמוני תושבים מאריאל מגיעים לקנות, ובזול. וכך כולם יוצאים מרוצים ומרוויחים.
למרות המציאות הממשית של דו-קיום בשטח, ולא רק באזור אריאל, ממשיכות ועולות הצעות מארגונים וממפלגות שמאל, המבקשים לנתק את האוכלוסייה היהודית מיהודה ושומרון. וכך, נשאלת השאלה, אם כולם מרוויחים ומרוצים מההסדר הקיים, מדוע יש להפריד בין האוכלוסיות ביהודה ושומרון ולגרש את היהודים מהאזור?
הפרדת האוכלוסיות ביהודה ושומרון היא מהלך העתיד לפגוע דווקא בפלסטינים יותר מכל. לא רק שאלו נהנים כיום מכוח קנייה משמעותי של הישראלים, אלא גם ממשרות ועבודות רבות שמציעים אזור התעשייה בברקן וההתיישבות היהודית בכלל. על פי מסמך שפרסם החודש משרד החוץ, בהתיישבות בשטחי יהודה ושומרון מועסקים לא פחות מ-22,500 פועלים פלסטיניים. עוד נטען כי דווקא האוכלוסייה הצעירה, הסובלת משיעור אבטלה גבוהה, מועסקת ביישובים, וגילם של מחצית מבין הפועלים נע בין 29-18.
גם בכל הנוגע לשכר עצמו, נראה כי הפלסטינים מרוויחים הרבה יותר ביישובים היהודיים מאשר בעבודה אצל מעסיק ערבי. על פי הדיווח של משרד החוץ, שכר הפועלים המועסקים ביישובים יהודיים הוא 164 שקלים ליום עבודה, כפליים מהשכר שמשלמים מעסיקים ערבים 87 שקלים. למותר לציין כי כל כללי התעסוקה הישראלים חלים על אותם פועלים, בין שמדובר בתנאים סוציאליים, פנסיה ובימי חופשה ומחלה.
מציאות של שלום כלכלי
אך זה לא מסתיים כאן. ציבור המתיישבים, העסקים והמפעלים ביהודה ושומרון, מזרימים מדי יום כ-3.7 מיליון שקלים לכיסיהם של הפועלים הערבים, מה שמצטבר לכמיליארד שקלים בשנה, המהווים כ-10% מהתקציב השנתי של "הרשות הפלסטינית". יש לציין יתרון נוסף, שהפלסטינים מקבלים בזמן עבודתם ביישובי יהודה ושומרון, והוא החשיפה לרמת הפיתוח והטכנולוגיה הגבוהה המאפיינים את המשק בישראל. אותם אנשים שנחשפים לטכנולוגיה ולשיטות חדשות ומתקדמות, יכולים להעביר וליישם את הידע הנרכש לסביבת מגוריהם הקרובה ובכך לשפר אותה ולפתח בה מקומות עבודה חדשים.
המציאות הנוכחית היא מציאות של שלום כלכלי דה-פקטו, אשר לא רק שמשפרת את חייהם של התושבים הערביים ביהודה ושומרון, אלא גם מצמצמת משמעותית את המתיחות הלאומית בין הצדדים. ברור שכאשר האוכלוסיות מכירות זו את זו טוב יותר, הן גם מפתחות סובלנות וסבלנות זו כלפי זו. המציאות גם מלמדת שככל שהמצב הכלכלי בקרב הפלסטינים טוב יותר (לאו דווקא בקרב הרשות הפלסטינית), כך גם המצב הביטחוני. ולראיה - העשור האחרון שקט יחסית.
המסקנה מכל הנתונים הנזכרים לעיל ומהמציאות הממשית בשטח ברורה. ניתוק האוכלוסייה היהודית משטחי יהודה ושומרון, עלול להביא עמו השלכות שליליות, הן על הכלכלה של הערבים ביהודה ושומרון, הן על הביטחון של מדינת ישראל ואזרחיה באזור, וכנגזרת מכך, גם על ביטחונם של התושבים הערבים עצמם. זאת כיוון שצה"ל יצטרך להגיב במקרה של התפרעויות ופעולות טרור אלימות.
מסקנה נוספת היא שחרמות מכל סוג שהם על ההתיישבות היהודית לא יובילו להישגים חיוביים, אלא להפך. הראשונים שייפגעו מחרם על ההתיישבות יהיו הפלסטינים, שיאבדו באבחה אחת את פרנסתם ואת תנאיהם הטובים יחסית, לעומת היצע השוק המקומי. האבסורד הוא שדווקא אלו שמקדמים את הניתוק היהודי מיהודה ושומרון ומעודדים חרמות על המפעלים הישראליים במקומות אלו, הם אותם ארגונים המתיימרים לדאוג לחיי הפלסטינים ולרווחתם.
דרך השוק החופשי, המתנהל היום ביהודה ושומרון, כל הצדדים מנצחים ומרוויחים. אל לנו לפגוע במרקם היחסים הבריא, הנוצר משיתוף פעולה עסקי והנשען על עקרונות ליברליים רחבים.
עומר דוסטרי הוא מפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו", בוגר אוניברסיטת אריאל וחבר בפורום הרעיוני של התנועה הליברלית
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il