נוחי דנקנר הוא מגדולי הלהטוטנים הכלכליים שפעלו בישראל. עם מינימום של הון עצמי הוא הצליח לבנות פירמידה מרשימה שבתוכה נקברו חסכונותיהם של ישראלים רבים - אזרחים תמימים שהאמינו כי גופים מוסדיים יודעים לנהל את כספם וגילו להפתעתם כי הבלטות אצלם בבית בטוחות יותר מכספות משוריינות ומרצפות פרקט במשרדים מפוארים.
לכלכלה, כמו לדרבי בכדורגל, חוקים משלה. אלו חוקים קשיחים ומובהקים, שאפילו אדמו"רים בעלי מופתים אינם יכולים להם. החוק הראשון קובע שאי אפשר לעבוד על כולם לאורך זמן וששק ריק לעולם לא יכול לעמוד זקוף.
אלכימיה וכלכלה לא הולכות יחד. דנקנר וכמה מחבריו ביקשו להוכיח כי אלוהים אינו היחיד שיכול לברוא יש מאין - אך הכזיבו ונפלו. החוק השני קובע כי אפשר להכניס בני אדם למלכודת דבש פיננסית, לחלק גלולות הרגעה, לאחוז בגרונם, לאיים עליהם ולהמר על כספם, אולם רגע האמת תמיד מגיע כמו צונאמי לאחר רעידת אדמה.
מערכות הרגולציה, החקירות ובתי המשפט משדרות עייפות בלתי מוסברת כאשר מדובר בסוגיות כלכליות סבוכות ופתלתלות. במקום נמרצות יש פה ניסיון נרפה להגן על בנקים ועל מוסדות פיננסיים שלקחו חלק בחגיגה הכוזבת של מעשי הקוסמות.
הפיקוח על הבנקים היה חייב להיעשות כבר לפני שנים. היה צריך להיכנס בעובי הקורה ולברר את התנהלות הבנקים, שהימרו בהעמדת אשראים כבדים לחברות שההון העצמי שלהן מינימלי ואת הביטחונות שהועמדו להלוואות. היחידה לחקירות של פשיעה כלכלית חייבת לבחון בזריזות ובמהירות את אחריותם של מנהלי הבנקים, הדירקטורים, שיקוליהם וקשריהם עם הלווים הכבדים שמריצים הסדרי חוב ועושים תספורות מרינס קצוצות לכספי משקיעים.
בתי המשפט בישראל חייבים להפסיק את משחק משיכת הזמן בניסיונם של מנהלים כושלים לשמר את גרעין השליטה. כל שופט מחוזי היה יכול להבין מייד כי כמות הכספים שאלשטיין היה מוכן להעמיד לטובת דנקנר לא היתה מספיקה אפילו למלא את הקופה הקטנה. מי שעשה את כספו בדרום אמריקה אינו פראייר של אף אחד, כולל לא של הרב פינטו, השושבין הידוע של ניסיון ההצלה הכושל. עם סירת חסקה שום מציל לא יכול להושיע את הטיטאניק בטביעתה.
אפשר להבין את הקושי של בית המשפט בנוגע להחלטה על חדלות פירעונה של חברה והוצאתה מייד בעליה. החלטה כזו פוגעת קשה בעובדי החברה ובמשקיעיה התמימים. אולם לעיתים כדי להציל את הגוף כולו חייבים לכרות איבר.
בית המשפט חייב לראות את פני העתיד, להרתיע ולעיתים גם להעביר מסר חינוכי שבו ייאמר כי המדינה מעריכה מאוד יזמים ויוזמות, אולם בה בעת להרתיע מהמרים זריזים מלעשות סיבובי הון מפוקפקים על גבם של אזרחים שבסך הכל ביקשו להגן על כספי הפנסיה שלהם ומצאו עצמם מרוששים. יזמות, יושרה ואמינות אינן מצויות בסתירה פנימית, אף שיש רבים הסוברים אחרת.
בית המשפט חייב לקבל החלטה אמיצה שלפיה מנהל שכשל והוביל חברות שבבעלותו להפסדים של מיליארדים לא יכול לצפות להנחות או להטבות בבוא יום הדין.