אלוף משנה צ', בן 61, התגייס לצה"ל בשנת 1970, והפך בהמשך לקצין מודיעין בפיקוד דרום בדרגת סגן משנה. ביום שישי, יממה לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הוא נסע למדבר סיני כדי להכשיר את החמ"ל לקליטת מידע מודיעיני והעברתו לכוחות. "המלחמה לא הפתיע אותי", מספר אל"מ צ'. "אנחנו האמנו שמה שקורה עם הצבא המצרי בסיני יהפוך למלחמה. הייתי מוכן מנטאלית למלחמה, ואפילו דיברנו על מלחמה כוללת".
המידע המודיעיני מפיקוד דרום אכן הגיע לדרגים הבכירים ביותר, אך לא הצליח לשכנע אותם. בשעה 14:00 בצהריים ראה הקצין הצעיר את מטוסי חיל האוויר המצרי תוקפים מטרות ישראליות בסביבה הקרובה של אום חשיבה בצפון-מערב חצי האי סיני. "זה היה עבורי רגע לא פשוט. ראיתי איך טילי ההגנה האווירית של המצרים מפילים מטוסים שלנו. בני מחזור שלי. מי חשב עד אז שזה יכול לקרות", מתאר הקצין בהתרגשות את השתלשלות האירועים בשעות הראשונות של המלחמה. "מבחינתי האירוע הכי דרמטי במלחמה שלא אשכח אותו הוא ההודעה על כך שאריק שרון הצליח לנתק את הארמיה המצרית. זה היה אירוע בקנה מידה גדול מאוד באותם ימים".
צ' השתחרר בתום עשור מצה"ל, אך עבורו שירות המילואים היה מובן מאליו, והוא המשיך למלא תפקידים רגישים באגף המודיעין בפיקוד דרום. זאת, הוא עשה תוך כדי הצלחה גדולה בעולם העסקים, בו הגיע עד לתפקיד בולט מאוד במשק בתחום התחבורה. מאז מלחמת יום הכיפורים, השתתף צ' בכל המלחמות והמבצעים הגדולים של צה"ל כשהוא נדרש בממוצע שנתי ל-60 ימי מילואים. בסוף השבוע שעבר העניק לו הרמטכ"ל, רב-אלוף בני גנץ, במעמד בו נכח גם ראש אמ"ן, אלוף אביב כוכבי, את דרגת האל"מ כהוקרה על פועלו ותרומתו רבת השנים לאגף המודיעין במערך המילואים.
כאשר הוא נדרש לניתוח של המודיעין הישראלי לאורך 40 שנות שירותו בצה"ל, הוא טוען כי "עד מלחמת יום הכיפורים היה תפקיד המודיעין להעריך ולהתריע מפני מלחמה. מה שקרה ברבות השנים הוא שאופי המלחמה השתנה. הקרב הפך למשולב והוא זה שיכריע את המלחמה הבאה". "לכן", הוא ממשיך, "גם המודיעין השתנה והוא משולב בכל פעילות מהטקטית ועד האסטרטגית. שום דבר היום לא קורה ללא מודיעין. אותי לימדו בקורס קציני מודיעין ש'המודיעין נלחם בשלום ונח בזמן המלחמה'. היום המודיעין לא נח בכלל. יש למודיעין היום מעורבות בכול".
על מערך המילואים, בו שירת לאורך שנים רבות על אף גילו שפוטר אותו משירות ולצד מעמדו במשק הישראלי, הוא מבהיר כי "צה"ל מבוסס על מערך המילואים וכל אחד מאתנו צריך לתת את חלקו. מי שיכול לעצור צבא מודרני שיעז לעמוד מולנו הוא רק צבא המילואים שלנו".
אתה חושב שהיחס למילואים השתנה? במבצע עמוד ענן גם בו לקחת חלק היו תלונות על מזון.
"בכל המבצעים והמלחמות תמיד היו תלונות על אוכל. יש רגעים כאלה וזה הגיוני. במלחמת יום הכיפורים היו צריכים להזמין מנות קרב מדרום אפריקה בגלל מחסור בארץ. היו רגעים שלא היו תחתונים וגופיות. אז לא נלחמנו? נלחמנו. היו כאלה ששבועות לא ראו מים זורמים ולא מקלחת. שום דבר לא השתנה וזה טבעו של צבא בחירום".
אתה מביט על החיילים הצעירים של היום ומה אתה רואה?
"ההכשרה היום הרבה יותר טובה. תנאי המחייה בגדוד משופרים בכמה רמות. גם בבה"ד 1 (בית הספר לקציני- א.ב) מצפים להרבה יותר ממה שציפו מאתנו. שלא לדבר על המשקלים הגדולים שהם סוחבים על הגב".
למה בעצם אתה עדיין משרת במילואים למרות גילך שעבר לפני יותר משני עשורים את גיל החובה לשרת? ואתה משרת בתפקיד מאוד תובעני.
"אני חזרתי בשלום ממלחמת יום הכיפורים. חברים רבים שלי, בני מחזורי, לא חזרו. מדינת ישראל לא הייתה ללא הצבא. אני מבין את המשמעות הזו באופן העמוק ביותר. הכי חשוב שכולם יזכרו שצה"ל לא מגן רק על ישראל אלא גם על כל העם היהודי. אנחנו חייבים להעמיד צבא חזק שירתיע את כל האויבים הקרובים והרחוקים מלהעז לפתוח נגדנו במלחמה ואם תפרוץ כזו שנדע להכריע במהירות. אני גדלתי במשפחה מאוד ציונית בארצות הברית. אבי נלחם בנאצים במלחמת העולם. אחר כך הצטרף למוסד העלייה ב' והיה חלק מאוניית המעפילים אקסודוס ונוספות כדי להעלות פליטים מהשואה לישראל, ולבסוף השתתף במלחמת העצמאות. זה מושרש אצלנו".
אתה מנהל חברה מאוד גדולה במשק הישראלי ומצד שני אתה מילואימניק. איך אתה מצליח לגשר על הפער כשהעובדים שלך יוצאים למילואים? אתה בעל עסק כלכלי.
"עם ישראל בדד ישכון. לי זה ברור. אני מעודד לצאת למילואים, ותומך בעובדים. בסוף אני אזרח ישראלי. החברה הפסידה במלחמת שלום הגליל כי לא היה ייבוא. אי אפשר היה לעבוד. היו נזקים כלכליים אחרים בהמשך השנים אבל זו חובתך כאזרח, לשרת את המדינה".
לקריאה נוספת:
40 שנה למלחמת יום הכיפורים: דרך העיניים שלכם