במסגרת ניסוי שערכו ד"ר אלעד שגב ואודליה כהן?אופנהיים, קיבלו ילדי כיתה ג' משימה: דף ובמרכזו משולש קטן, ולמעלה ההוראה "מי שישלים נכון את הציור יקבל נקודה". כמעט כל הילדים הפכו את המשולש לגג, וציירו תחתיו בית. הם השתמשו בממוצע בשני צבעים. לאחר שבוע קיבלו אותם תלמידים משימה נוספת: דף ובמרכזו אותו משולש, רק שהפעם נכתב למעלה "השלימו את הציור". התוצאות היו מרהיבות: דרקון, עפיפון, ציפורים משונות, רובוט, חתול, חללית, סירה, לטאה וארמון. הם השתמשו בממוצע בחמישה צבעים.
כאשר נ?אמר לילד שעליו להשלים את הציור באופן "נכון", הוא יניח שיש תשובה אחת, ינסה לקלוע לדעת הבוחן וישרטט בית סכמטי. כאשר ננסח את אותה משימה באופן חופשי, הדמיון ייצא מגבולות הקופסה ויעבור את קו השמיים. חשבתי על התרגיל הזה השבוע, כשכמה יוזמות טריות נתקלו בקרירות ובקירות מצד אלו שבטוחים שיש רק תשובה אחת נכונה, ומסוגלים לשרטט שוב ושוב את אותו בית, שישה קווים דקים ולפעמים גם ארובה.
1. רעיון המדינה היהודית האחת שנשמע פה לאחרונה (חוטובלי, אורי אליצור, ארנס) מתקבל באותה אימה עתיקה מפני החדש, אבל סיפוח השטח שכבשנו לפני ארבעה עשורים הוא לא יותר הזוי ומופרע מהיוזמה להקים מדינת טרור במרפסת. הארץ הזו קטנה מכדי להיגזר. קבוצת רוכבי האופניים "דיווש בכיבוש" יוצאת בימי שישי לרכיבות: מבית הכנסת של ההתנחלות טלמון ועד דק העץ בנמל תל אביב לוקח להם שלוש שעות וחצי. על אופניים.
סיפוח יו"ש ואזרוח הפלשתינים הם רעיון מורכב שמתבונן על הקופסה מבחוץ. יש בו סכנות, אבל באופציית המדינה הפלשתינית ספרתי יותר.
הרבנות תאשר משגיחות כשרות?
2. יעל דוגמא, אמא ל?12 ילדים מהמושב עמקה שבגליל ואישה יראת שמיים, עובדת כבר 11 שנים כמשגיחת כשרות במסעדות ובאולמות האירועים במועצות האזוריות מטה אשר וגוש שגב.
בלי צלצולים ומהומות היא מפרישה תרומות ומעשרות, מוודאת את הכשרת הבשר וניפוי הקמח וחותמת על תעודות הכשרות. פגשתי אותה. היא האישה הראשונה שהייתי סומכת על חתימתה ואוכלת במסעדות שבהשגחתה. אבל הרבנות הראשית מפחדת להרים את הסכר: השבוע הסתיים המחזור הראשון בקורס משגיחות הכשרות של תנועת "אמונה". 13 נשים סנוניות שלמדו בדיוק את החומר שלומדים גברים, אך לא יכולות להיבחן ולזכות בהכרה ממלכתית. דוגמא היא האישה היחידה בישראל שמכהנת בתפקיד הזה, שאין בו שום בעיה הלכתית ומתאים לנשים חרדיות ודתיות המבקשות להתפרנס והבקיאות בהלכות מטבח.
ברבנות בטוחים שיש רק תשובה אחת נכונה ומציירים שוב את אותו הבית.
להפיג את הזרות והבורות
3. התגובות המזועזעות והנזעמות ליוזמת שר החינוך לקיים מפגשים בין תלמידים יהודים וערבים הוכיחו שהמגזר הדתי הוא אלוף קופסאות השימורים. לצאת מהקופסה? אסון! התבוללות!
ההצעה של השר פירון ושל ח"כ עיסאווי פריג' היא לחייב כל תלמיד, פעם אחת במהלך 12 שנות חוק לימודיו, להיפגש עם ערבים ישראלים בני גילו במסגרת בית הספר. יוזמת שלום אמיתית יותר ויפה יותר מסל המחזור של ג'ון קרי. בית המדרש של אוסלו אמר "שלום" אבל התכוון לגדרות ולהפרדה, והביא רק מלחמות. אם רוצים שכנות טובה וחיים משותפים צריך להתחיל מפגישות כאלה, שיפיגו את הזרות והבורות, ולא מהטלת מום בארץ הקטנה שלנו ובחלוקתה.
אבל מה אומרים בימין הקיצוני? "סכנה חינוכית", "נשלח את הילד עם שוקר וגז מדמיע למקרה שהערבים ינסו לתקוף", "אפילו יוסי שריד ושולמית אלוני לא עשו דבר כזה", "נסביר לילדים לא להפנות אליהם את הגב", "שהבת של פירון תתחתן עם ערבי".
תרגיל ביצירתיות. האם אפשר להפוך את המשולש המוכר כגג למשהו אחר? רק צריך להשיג פותחן.