ירח הדבש המאוחר של נתניהו ולפיד

אתמול בבוקר כינסו ראש הממשלה, שר האוצר ושר התחבורה מסיבת עיתונאים. על הפרק הייתה הצגת הרפורמה בנמלים. האווירה הייתה חגיגית. ישראל כץ, המנצח הגדול של השבוע במערכת הפוליטית, שציין רק שלשום ניצחון מול שלושה שרים (ארדן, סער ושלום) שתמכו במירי רגב בקרב על מזכירות הליכוד, עלה שוב לכותרות, הפעם כמי שנכנס באופן חזיתי בנמלים, אחד הגופים השנואים ביותר במדינה. על אף שחתן השמחה היה כץ, היה קשה מאוד להחמיץ את הכימיה בין נתניהו ולפיד, ואת כמות המחמאות ששפך נתניהו, באופן חריג ביותר, על שותפו הקואליציוני.

מי שעוקב אחרי הצהרותיו הפומביות של נתניהו יודע שהוא מקפיד לתת קרדיט כשצריך. השאלה היא איזה קרדיט. ראש הממשלה, שבדרך כלל מברך את שותפיו במילים פושרות, יצא מגדרו כדי להחמיא ללפיד: "אנחנו עובדים בתיאום גדול", אמר נתניהו, והוסיף: "העבודה עם הצוות הזה תפתיע אתכם. השרים עובדים יחד בשיתוף פעולה ואני עובד איתם יחד בהנאה רבה".

אפשר להסתכל על הדברים של נתניהו כניסיון להרגיע את המתיחות בין יש עתיד לבין הליכוד. אפשר גם להסתכל על הדברים, יחד עם כינוס הפעילים שערך נתניהו ביום שלישי השבוע, כניסיון להראות שהוא רגוע, קר רוח ושולט במצב. רחוק מכל הדיווחים על חדוות העשייה שפג תוקפה, הייאוש מהליכוד ומחשבות הפרישה.

אבל יותר ממה שאפשר ללמוד על המחמאות שקיבל מי שנכח במסיבת העיתונאים, כדאי לשים לב למי שלא נכח במקום: שר הכלכלה, נפתלי בנט. בתחילת הקדנציה שאף בנט להיות זה שיקדם את הרפורמה בנמלים. שלל סטטוסים, סרטוני יוטיוב, ואפילו תכנית להפעלת הנמל בידי הצבא, היו רק חלק מהדרכים של יו"ר הבית היהודי להראות שהוא זה שהולך לפרק את הנמלים. שר התחבורה, ישראל כץ, נעמד על שתי רגליים אחוריות והבהיר כי הרפורמה בנמלים היא הבייבי שלו. בנט העדיף לוותר על עימות והשאיר את הבמה, תרתי משמע, לכץ.

נתניהו לא סתם מרעיף שבחים על לפיד. הוא יודע שסביר להניח שלפיד יישאר אתו ליותר מסיבות עיתונאים מאשר בנט. הוא עוד יזדקק לו בהמשך הדרך.

אמנם המגעים לחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים לא נחלו הצלחה בביקורו האחרון של שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, באזור, אך חילופי הקריצות בין נתניהו ליחימוביץ' השבוע לא משאירים מקום לספק כי אופציית החילוף של הבית היהודי בעבודה על רקע התקדמות מדינית חיה וקיימת. עם כישלון השיחות, אמרה יו"ר האופוזיציה: "אני מתרשמת שהמאמצים נמשכים והם עזים. מעמדה אחראית של אופוזיציה, אני קוראת לנתניהו לעשות כל מה שניתן כדי להתחיל משא ומתן. ונעמוד בדיבורנו לתת בעניין הזה גיבוי לראש הממשלה".

אז אולי עוד מוקדם לדבר על חילוף בהרכב הקואליציה, אבל אין ספק שהמצב הזה, אם יתרחש, ישרת היטב גם את בנט וגם את יחימוביץ'. יו"ר הבית היהודי, אם יפרוש על רקע מדיני, יוצג כאיש עקרונות שסירב להתפשר, מה שיעזור לו בקרב על קולות הימין בבחירות הבאות. זו נקודה משמעותית במיוחד לאור העובדה שאופציית המיזוג של ישראל ביתנו והליכוד ירדה מהפרק, וכפי שהדברים נראים כעת, בנט יתמודד מול ליברמן בבחירות הבאות על אותה משבצת. ליחימוביץ' מהלך כזה יכול לעזור מכיוון שהוא ייתן לה ניסיון מיניסטריאלי יקר ערך לקראת קרב עתידי על ראשות הממשלה, ירגיע את הרוחות בתוך המפלגה, ויקשה מאוד על אלה המבקשים לקרוא עליה תיגר.

הכדור כעת בידיים של נתניהו, בפרט סביב השאלה אם בכוונתו להתמודד לכהונה נוספת. אם התשובה חיובית, קשה לראות מה יתמרץ אותו ללכת למהלך מדיני. במצב כזה, יש לו המון מה להפסיד בתוך המפלגה. אם התשובה שלילית, לא מן הנמנע שיחתור בכל הכוח למשא ומתן, כזה שיכלול שינויים בקואליציה, ויבטיח לו לפחות שלוש שנים יציבות ושקטות בראשות הממשלה.

המלחמות הפנימיות סביב הבחירות למוסדות הליכוד לא מעניינות את הציבור הרחב, אבל כדאי לשים לב לתוצאותיהן, מכיוון שנשבר בהן לראשונה זה שנים הנוהג הג'נטלמני שלא מכבסים את הכביסה המלוכלכת של המפלגה בחוץ. נתניהו אולי עוד לא החליט אם ימשיך לעוד קדנציה, אבל השרים שלו כבר מתחממים על הקווים. הקרב בין ישראל כץ למירי רגב היה, כאמור, קרב מול גלעד ארדן, גדעון סער וסילבן שלום.

מה שהחל כמאבק פוליטי, הפך במהרה להתכתשות, בעיקר בין ארדן לכץ, ששלחו הודעות מוקלטות לחברי המרכז זה נגד זה. ארדן האשים את כץ בקיפאון של מזכירות התנועה, ואילו כץ הבטיח לבדוק את ההתנהלות הכספית של מטה הבחירות וההסברה שבראשם עמדו סער וארדן. ביום שלמחרת הגיע כץ לישיבת הסיעה. נתניהו קרא שם "לאחד את השורות", אולם סער, ארדן ורגב – שדווקא נכחו במשכן, לא שמעו את הדברים. הם פשוט העדיפו שלא להיכנס לישיבה.

לא ברור מה גורם לפיד לבלות שעות מזמנו בפייסבוק, בעימותים עם מגיבים. מצד אחד, מדובר בדבר חסר תקדים בישראל. שר בכיר שהוא לשם שינוי טכנופיל ולא טכנופוב, זמין, ועונה לעשרות אנשים בשבוע באופן אישי. מהצד השני, רבות מן ההתכתבויות הללו הן כרוניקה של מבוכה ידועה מראש. זה כבר נהפך לריטואל: לפיד מעלה פוסט בפייסבוק. בפוסט מתגלות טעויות עובדתיות. הגולשים עוקצים את לפיד על טעותו. לפיד מתגונן ומסביר שלא כך הם פני הדברים, לא פעם תוך הצגת טיעונים שמגלמים בתוכם כשלים לוגיים חמורים. הדוגמאות הן אינסופיות. רק בשבוע האחרון שלח לפיד מגיב "לחפש עם פנס ומימייה" מקום שבו התבטא נגד המאגר הביומטרי. כשהמגיב מצא את הציטוטים מתוך אתר המפלגה, מיהרו ביש עתיד להוציא הודעה שמסבירה כי עמדת היו"ר מנוגדת לעמדת הסיעה, ואף הביאו זאת כדוגמה לפלורליזם ביש עתיד. אבל רגע, מי בדיוק חתום על המצע של אחת המפלגות הכי ריכוזיות בישראל, אם לא לפיד בעצמו?

בפעם אחרת, אחרי מחאה ציבורית ענפה נגד הרפורמה במחירי האלכוהול, אמר השבוע שר האוצר כי הוא נגד המס על הערק, כינה את הרפורמה "מבאסת", והפנה את האצבע המאשימה לקודמו בתפקיד, שטייניץ. אבל רגע אחד, האם זה לא אותו לפיד עצמו שהמפלגה שלו ניסחה דף מסרים כדי להצדיק את העלאת המס בטענה שכך יימנעו ילדים מלצרוך אלכוהול בחופשה? ואם לפיד כל כך מאוכזב מהמס החדש, מדוע החליט להקדים את הרפורמה ביוזמתו ל-1 ביולי 2013, כאשר היא הייתה אמורה להיכנס לתוקף רק בינואר 2014?

הדברים הגיעו לשיא בעימות של לפיד עם יחימוביץ', שנערך, איך לא - בפייסבוק. יחימוביץ' קבלה על כך שהצעת החוק שלה לשלם לעצמאים ולפרילנסרים ב-"שוטף פלוס 30" במקום "שוטף פלוס נראה", נפלה בוועדת השרים לחקיקה בגלל התנגדות אקטיבית של לפיד. שר האוצר הגיב בעמוד של יחימוביץ', האשים אותה בכך שהמציאה את הצעת החוק רק לפני שבועיים, אחרי יוזמה שלו בעניין, כדי לקחת לו קרדיט בנושא. אבל אופס, הסתבר שהצעת החוק של יחימוביץ' כבר הוגשה במרץ. ובכלל, איך ייתכן שיחימוביץ' המציאה את הצעת החוק לפני שבועיים אם לוקח להצעה 45 יום בטרם ניתן להעלות אותה לוועדת השרים לחקיקה?

לא ברור אם ההתנהלות הזו היא חלק מאסטרטגיה חדשנית שמשמרת את לפיד תמיד בכותרות, גם במחיר טעויות מביכות בנתונים, או שמא תוצר של תגובות אימפולסיביות לביקורת. דבר אחד בטוח, והוא שלפיד חייב להתחיל לבדוק את הנתונים שהוא מפרסם. ההתנהלות הנוכחית שלו ברשתות החברתיות עושה סביבו באזז בלתי פוסק, אבל בהנחה שהוא רואה עצמו מועמד לראשות הממשלה, היא ודאי לא מוסיפה לו כבוד ורצינות.

סיעת יחיד - לכל הטורים השבועיים על עמרי נחמיאס