הדמוקרטיה הצעירה שקמה במצרים בעקבות הדחתו של חוסני מובארק עטתה אתמול לבוש חדש - לצד "דמוקרטיה של ההמונים בכיכרות", שהיתה המאפיין הבולט שלה בשנתיים האחרונות, הפכה מאתמול מצרים לדמוקרטיה צבאית, רוצה לומר - דמוקרטיה המתקיימת בחסותו של הצבא ועל פי תכתיביו והוראותיו. לזכותם של הגנרלים המצרים אפשר לומר כי לא תאוות השלטון היא שהניעה אותם, ולמעשה גם הפעם הם נגררו אחרי האירועים ולא יזמו אותם. קשה להניח כי מפקדיו של הצבא המצרי רוצים באמת ליטול לידיהם את ניהול ענייניה של מצרים ולהפוך לשליטיה. הגנרל א-סיסי וחבריו יודעים כי כל מי שיבוא במקומו של מוחמד מורסי ימצא את עצמו בתוך חודשים ספורים בנעליו ויהפוך כמוהו לשנוא נפשם של ההמונים.
.
לפני כמה חודשים, כשפיטר מורסי את טנטאווי ומינה את א-סיסי, נראה היה כי הצבא והאחים המוסלמים יוכלו כמו זאב וכבש לחיות יחדיו בדו קיום. הצבא קיווה כי יוכל לשמור על מעמדו ועל האינטרסים שלו ובתמורה היה נכון להניח למורסי לנהל את העניינים האחרים של המדינה. אבל המציאות במצרים סבוכה ומורכבת. בעיותיה הכלכליות הן בלתי פתורות, ולצד זאת צריך להזכיר כי דעת הקהל במדינה לא הפנימה עדיין את משמעותה של הדמוקרטיה וסבורה כי פירושה של זו היא החלפת השליט אחת לכמה חודשים בהפגנות רחוב.
מנגד, ראה מורסי בבחירתו כנשיא משום אור ירוק לאיסלום של מוסדות המדינה, ובכך הלך צעד אחד רחוק מדי. בראייה לאחור אפשר לומר כי במאבק ההיסטורי בין הצבא לבין האחים המוסלמים, שני הכוחות המאורגנים המשמעותיים היחידים בזירה המצרית, הניח הצבא למורסי להיות הראשון - ולהיכשל ובכך להותיר את הזירה פנויה להתערבות צבאית.
במצרים של היום הצבא הוא המבוגר האחראי היחיד. אבל גם הצבא יודע כי את השד שהוציאה המהפכה המצרית מן הבקבוק לא יהיה אפשר להחזיר בקלות. הצבא הוא שישוב וינווט את דרכה של מצרים, אבל הריבון האמיתי הם ההמונים ברחובות, שברצותם יבחרו ויעלו נשיא חדש וברצותם יפילו אותו. את זה ראוי שא-סיסי יזכור בטרם יפנו נגדו אותם ההמונים המריעים לצבא על שהתערב והציל את מצרים.