ועתה, משתם העידן הקצר של הנשיא המצרי הנבחר הראשון ואיש האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, כל שנותר לנו זה לתהות: האם חזינו השבוע במצרים בהפיכה צבאית או במהפכה? תלוי, כמובן, את מי שואלים. מבחינת 14 מיליון המפגינים המאוד נחושים ומאורגנים, מדובר במהפכה שנייה בתוך שנתיים וחצי. מבחינתם, הם אלה שזכאים לקרדיט על כך שהצליחו להדיח בפרק זמן קצר גם נשיא עריץ ששלט שנים ארוכות (מובארק) וגם נשיא נבחר שהערים על בני עמו ולקח את מצרים למחוזות מאוד לא רצויים.
אבל אם שואלים את תומכיו של מוחמד מורסי, מדובר בהפיכה צבאית. אם בוחנים את הצעדים שנקט הצבא בימים האחרונים, אין ספק שיש כאן את כל האלמנטים של הפיכה צבאית, שלא מקובלת במיוחד בדמוקרטיה כפי שמצרים היתה אמורה להיות אחרי הבחירות. הצבא הוא שהטיל ביום שני אולטימטום של 48 שעות בפני מורסי. אתמול היה זה הצבא שהשלים את המהלך אחרי שהנשיא דחה את האולטימטום ערב קודם. הצבא השתלט תחילה על תחנות השידור המצריות של הרדיו והטלוויזיה המצרית. בהמשך, השתלט על הארמון הנשיאותי שבו שהה הנשיא ושלח טנקים למרכז קהיר.
הצבא הוא גם זה שהודיע למורסי שהוא כבר לא נשיא ואסר על הנשיא ועל בכירי האחים המוסלמים לעזוב את מצרים. בערב היה זה הצבא שבישר על סוף כהונתו של מורסי, והכתיר את הנשיא הזמני. אם תשאלו אזרח מצ'ילה או מארגנטינה, הם יסבירו לכם שזו הפיכה צבאית.
ובכל זאת אפשר להגדיר את מה שראינו השבוע במצרים כתבשיל ייחודי, שילוב של הפיכה צבאית ומהפכה. הקצינים עצמם מסבירים כי הם פעלו על פי דרישת העם, וכי תנועת המחאה נגד מורסי, שבאה מהציבור היא זו שהכתיבה את סדר העניינים. זיקוקים בכיכר תחריר בעקבות הודעתו הם עדות לכך.
לצבא נוח מאוד עם ההגדרה של מהפכה. זה גם עושה לו את החיים הרבה יותר קלים. זה תורם לתדמית של צבא העם הקשוב להמונים. בדרך כלל כשהצבא משתלט על מדינה יש לזה ריח לא טוב. גם במערב לא מהססים להביע את עמדתם במקרה כזה. אבל כאן זה שונה. הצבא מפיל משטר איסלאמי. ראינו באלג'יריה בדצמבר 1991 כיצד הצבא מבטל בחירות אחרי שהאחים המוסלמים ניצחו שם בבחירות. גם אז בעולם מחאו כפיים. פוליטיקאי עם זקן מעורר דאגה.
דרך אגב, באלג'יריה ההמשך היה עשור עקוב מדם עם 100 אלף הרוגים. במצרים התקווה היא לתסריט שונה והרבה פחות אלים. הגנרל א-סיסי דאג להקיף את עצמו כמעט בכל הזרמים הפוליטיים והדתיים במצרים כולל שתי הסמכויות העליונות הדתיות במדינה, הסונית והקופטית. א-סיסי רצה להראות שהעם תומך בצעד שנקט הצבא, אולם במקביל להראות עד כמה האחים המוסלמים מבודדים. יש לקוות כי האחים המתוסכלים לא ימצאו את הדרך לנקום. העבר הוכיח כי הם יודעים גם להכאיב. פרץ השמחה אתמול בכיכר תחריר לא מבטיח עדיין עתיד ורוד למצרים. שנה אחרי נפילתו של מובארק ב?11 בפברואר 2011, זעק אותו קהל בתחריר "טנטאווי, תסתלק!" תוך קריאת סיסמאות אנטי צבאיות. א-סיסי למד את הלקח.
העצה הטובה ביותר שאפשר לתת לשלטון החדש היא לדאוג לבחירות מהירות, חופשיות ואמינות שיביאו לבחירתו של פרלמנט שבו כל הזרמים ירגישו מיוצגים. אחרת נכונו לנו עוד הצבעות אי אמון בכיכר תחריר. דווקא מוחמד אל-ברדעי נבחר אתמול לשאת נאום. הוא מסומן אחד המועמדים לרשת את מורסי. העובדה שלאל-ברדעי אין זקן לא הופכת אותו לאחד שיטפח את השלום איתנו. אבל בשבוע הזה לא התעסקה מצרים עם מדיניות חוץ. מה שמעניין אותה היום זה בעיקר מדיניות פנים.