החלטת ביהמ"ש העליון בנושא פתיחת המכולות בתל אביב בשבת אינה עוסקת בשבת, בערכיה, בצביונה התרבותי של העיר או בענייני הפרהסיה במדינה יהודית דמוקרטית. ביהמ"ש עסק בחובת הרשות המקומית לפעול על פי חוק ובאיסור אכיפה סלקטיבית של החוק, אולם ראוי למנף את הפסיקה הזאת לשיח אמיתי על צביונה של השבת בחברה הישראלית.
השבת היא מהתרומות החשובות של היהדות לאנושות - הקדשת יום בשבוע למנוחה: יום שאיננו עובדים בו, איננו מתפרנסים בו, איננו עושים בו עסקים, איננו מתעשרים בו. יום המוקדש למשפחה, לקהילה, לפנאי, לתרבות, ללימוד, לרוח. השבת אינה נכס של "הדתיים", אלא של היהודים. לכל היהודים יש עניין שהשבת לא תהיה חול. אך מה יהיה צביונה הייחודי, כיום שאינו ככל הימים? על כך ישיבו יהודים שונים בהתאם לאמונותיהם ולאורחות חייהם, ומן הראוי שהמרחב הציבורי יהיה פתוח לביטוי הדרכים הללו, אלו לצד אלו.
בירושלים מתקיים אחת לחודשיים מיזם "עונג של שבת" - עשרות ארגונים דתיים וחילוניים חברו יחד לקיים שבת של תרבות רבת?גוונים באתרים רבים הנפתחים בשבת לרווחת הציבור כולו. בעשרות, אם לא במאות קהילות במרחב החילוני, נערכת קבלת שבת בכל שבוע, המרוממת את הנפש, מחברת את משתתפיה למקורותיהם ומעניקה תוכן לשבת שלהם, ובעצם לחייהם. כך גם בקיבוצי, קיבוץ אורטל, שזה חמש שנים מקבל את השבת בטקס קצר שיש בו הדלקת נרות, קידוש, שירי שבת ודרשה על פרשת השבוע.
פסק זמן מהמסחר ומהמרדף אחר הכסף
אני רוצה לראות את השבת במדינה היהודית כיום שיש בו צביון מיוחד. כיום שאין בו מסחר ואין בו מלאכה, אלא כיום שיש בו חיי תרבות וקהילה. אני רואה בעיני רוחי שבת שבה בתי הקולנוע והתיאטרון - גם התיאטרון הלאומי - יהיו פתוחים. אני רואה שבת שיש בה מופעי מוסיקה ומחול, שפתוחים בה המוזיאונים ומתקיימות בה תחרויות ספורט. אני רואה שבת של טיולים ושל תיירות.
נכון, אין זו השבת ההלכתית, אך זו שבת כהלכתה. זו שבת של פסק זמן מהמסחר ומהמרדף אחר הכסף, ליום של עונג לנפש היחיד והקהילה. אין דבר רחוק מזה מאשר שבת של שופינג, שבת של צרכנות, של מסחר, של עסקים, של התעשרות, תוך כדי שעבוד עובדים שהשבת נגזלת מהם.
אחד העם, מגדולי אנשי הרוח היהודים במאות השנים האחרונות ואבי התפיסה התרבותית?רוחנית בציונות, הגדיר עצמו כאתיאיסט, ולא חי על פי השולחן ערוך. אולם השבת היתה יקרה לו מאוד. "אין צורך להיות מדקדק מצוות...", כתב, "בשביל להכיר ערך השבת - מי שמרגיש בליבו קשר אמיתי עם חיי האומה בכל הדורות, לא יוכל בשום אופן לצייר לו מציאות עם ישראל בלי שבת מלכתא.
אפשר לומר בלי שום הפרזה, כי יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת אותם. ולולא היא שהחזירה להם את נשמתם וחידשה את חיי רוחם בכל שבוע, היו התלאות של ימי המעשה מושכות אותם יותר ויותר כלפי מטה, עד שהיו יורדים לבסוף לדיוטא התחתונה של חומריות ושפלות מוסרית ושכלית".
אתמצת זאת במשפט קצר: מותר האדם מן הבהמה - השבת.