היום מתחיל השלב האחרון והמכריע בפרשיית השחיתות הקשורה באהוד אולמרט. לא בכללה, אלא זו אשר נדונה בבית המשפט המחוזי בירושלים והסתיימה בהרשעה חמורה, אבל גם בזיכוי נרחב ומעורר מחלוקת. יש להניח כי באורח תת?מודע תשפיע גם על משפט "הולילנד", שבו הוא תופס את מקומו על ספסל הנאשמים בתל אביב.
דעתי על מעטפות הכסף וכרטיסי הטיסה הכפולים ועל הממון אשר הועבר לאח יוסי אולמרט (במשפט התל?אביבי) והכספות הסמויות של השותף והפרת האמונים פורסמה כאן לרוב. גם דעתי על פסק הדין התמוה של מוסיה ארד ועמיתיה. אין טעם לחזור על כך דווקא עתה. לשני הצדדים מגיע יומם בבית המשפט העליון, שידון בסוגיה במעמד נשיאו אשר גרוניס וארבעה מעמיתיו (כיצד אירע שאין אפילו שופטת אחת בהרכב?).
רק לא החלטה טכנית
סביר להניח כי במשך כמה ימים ישקלו השופטים בכובד ראש את טענות התביעה והסניגוריה, ואולי יחזרו וידרשו הסבר על גבי הסבר, נימוק על גבי נימוק, אבל בקשה אחת נשלחת מן היציע: שבית המשפט העליון לא יקבל החלטה טכנית. לא יעגן את הכרעתו בהחלטה מנהלית. לא יסתלק לעמדה הנוחה של הבעת אמון בשופטי המחוזי או אי אמון.
הציפייה היא שייכנס בעובי הקורה; שיבחן את זרימת הכסף, מניין ולאן; ושיבחן את כרטיסי הטיסה. תשלום אחר תשלום, עלייה למטוס אחרי עלייה למטוס, בפרטנות. מפני שהנושא העומד על הפרק אינו רק גורלו האישי של אולמרט ורצונו העז לחזור לחיים הפוליטיים, אלא קביעת הנורמות לחיים הציבוריים. מותר או אסור?
בספר הסניגוריה הגדול על אולמרט כתב שר המשפטים שלו, הפרופסור דניאל פרידמן, כי אינו מתפעל - בדיוק כך! - מהצורה שבה טיפל אולמרט בכספיו. זה הכל. השופטת ארד מתחה ביקורת, אך אין קשר בינה לבין התוצאה הסופית.
זה בדיוק מה שמתבקש מן העליון. לא רק להטיף מוסר ולא להתבטא ב"ככה וככה", אלא לומר לנבחרי הציבור דבר דבור על אופניו: כסף במעטפות ובכספות ובלי הצהרה ובלי לשלם מס הכנסה - מותר או אסור? כי מבית המשפט העליון תצא תורה ודבר טוהר המידות מירושלים.