דמותו העגומה של מובארק הכלוא דועכת והולכת, אך ההתרפקות על תקופתו של הראיס המודח צצה וגואה בקרב רבים. אחרי שנה בשלטונו של מורסי יש למצרים באמת סיבה להתגעגע. מאז נבחר איש האחים המוסלמים לנשיאה האזרחי הראשון, הורע באופן מוחשי מצבה של המדינה, המצויה מאז בחוסר שקט מתמיד בכל תחומי החיים: בתיירות, בכלכלה, באבטלה, בדלק, בחוקה ובמשפט, בביטחון הפנים ובמה לא, ועתה היא נתונה בלפיתת פחד מפני מלחמת אזרחים.
האופוריה שהיתה נחלתם של האיסלאמיסטים, שהגיעו לשלטון בסיסמה "האיסלאם הוא הפתרון", התחלפה בטעויות רבות, בנפוטיזם ובאפולוגטיקה. הנהגת התנועה, שניסתה מאחורי הקלעים לכוון את מורסי להתעצמות ולחקיקה איסלאמית ממסדית, נכשלה כפי שכשלו השייח'ים, שהמליצו להמונים להרבות בילודה ולא להשתמש באמצעי מניעה.
מורסי נאלץ עתה להתמודד עם התוצאות ולהאכיל בדוחק את ההמונים שנולדו מהטפות אלה. מתברר שסוחרי המזון והדלק מעדיפים באופן מוזר דווקא דולר אמריקני, ולא סיסמה איסלאמית. בעקבות הכישלון קרה הגרוע מכל, והאיסלאמיסטים של מורסי נאלצים לפשוט יד ולבקש סיוע כספי מהמערב הצלבני, שנוא נפשם ומושא חלומות ההשתלטות של הקיצונים האיסלאמים.
הסיסמאות המושמעות כיום, זו כנגד זו, בכיכרות האלימות של מצרים ממחישות את התהום בין הפיגור לקידמה במצרים: בעוד האיסלאמיסטים, המתגודדים בכיכר מסגד אל?ראבעה אל?עדויה וצועקים לעבר המפגינות החילוניות "סות אל?מראה ערווה" ("קול באישה ערווה"), הרי מתגודדיה החילונים של כיכר אל?תחריר צועקים "אל?מראה הי אל?ת'וורה" ("האישה היא המהפכה").
"הצבא והעם חד הם"
בצל אבטחה כבדה על ארמון הנשיאות, על המוסדות ועל הבנקים, מציגים ה"מתמרדים" החילונים, בתביעה להתפטרות מורסי, רבבות חתימות המייצגות לדבריהם את הרוב. מנגד, טוענים תומכי הנשיא כי הם מייצגים רוב המקנה למורסי לגיטימיות בכל קריטריון: בבחירות בקלפי, במספר החתימות הנאספות כיום ואפילו בנוכחות בכיכרות.
הצבא פרוס בשטח ומשליט בינתיים קו איזון במתח שבין מתגודדי שתי הקבוצות האלימות, שהעימות ביניהן כבר גבה הרוגים ותלוי על בלימה. שלטים שנתלו על כלי המלחמה בכיכרות מצביעים על כך ש"הצבא והעם חד הם". הצהרתו של סיסי כי הצבא יבטיח את מימוש רצון העם נשמעת כמו התבטאות האורקל מדלפי: האם כוונתו לרצון העם שבחר במורסי בבחירות האחרונות, או לרצונו של העם התובע עתה את הדחתו?
מורסי ואנשיו נבחרו לשלטון כדי להישאר. לנוכח זאת יש לצפות כי הפגנות הענק, המונחות על ידי מנהיגים חילונים מסוגו של אל?בראדעי, יגיעו חרף הצהרות האיפוק לידי עימות בלתי נמנע עם תומכי הנשיא. במצב זה אפשר להעריך כי המשטר ייאלץ לכפות מצב חירום, עוצר ופיזור אלים של המפגינים, ומכאן קצרה הדרך לשובו של שלטון צבאי על מצרים.
בשל העימות המסלים שבין השיעה של איראן למדינות ערב הסוניות במעגל החיצון כמעט שכחנו כי במעגל האזורי נתון המזה"ת באחד ממאבקי השיא, במסגרת מאמצי ההשתלטות של תנועת האחים המוסלמים וגופי הטרור שלה על מדינות ערב תחת מטריית החורף הערבי. הקוד התפעולי של האחים, כפי שבא לידי ביטוי בכתבי הוגיה, מחייב להשתלט בראשונה על מדינות האיסלאם כדי לצבור עוצמה, ולבסוף להשתלט על העולם.
המאבק בין החילונים לרדיקלים במצרים ישפיע על גורל חלומם האימפריאלי של האחים. זהו חלק מקו העימות הפנימי בין הרדיקלים לחילונים באזור כולו. קו זה שוזר יחד את כיכר תחריר ואת כיכר מסגד ראבעה אל?עדויה במצרים, את כיכר טקסים בטורקיה, את מאבק האיסלאמיסטים במשטר בסוריה, את המתח בין המלך לתנועת האחים בירדן ועוד. לפי מורשת הקוד האיסלאמי, ככל שהקונפליקט יחמיר, כך יאשימו הרדיקלים האיסלאמים את היהודים במשהו כדי לכוון נגדם זעם. "מסגד אל?אקצא בסכנה" עולה עתה כמוקד הסתה ופרובוקציה של האחים נגדנו. כדאי להיזהר.