בסיוט הגדול ביותר שלו, לא דמיין מוחמד מורסי לחגוג את יום השנה להשבעתו לנשיאות במתקן של המשמר הנשיאותי.
מיליוני מצרים זועמים נערכים לצאת היום לרחובות ולכיכרות בדרישה לסלק את הנשיא הנבחר ומאיימים על חייו. אותם שלטים, שהונפו ב?2011 בתחריר, חוזרים לכיכר. הסיסמאות אותן סיסמאות, רק השם מורסי החליף את מובארק. גם דגל ישראל הוחזר על ידי הצעירים הליברלים לרחוב ושוב בתפקיד הדגל הרע. מצרים רותחת.
היה צפוי שימים קשים מחכים למצרים אחרי המהפכה. מורסי לא השכיל להבין עד כמה חיונית היתה מערכת פוליטית תקינה שדרכה היה הציבור יכול להוציא קיטור. אלא שמצרים של מורסי היא מצרים עם מוסדות לא מאוישים. מועצת העם פוזרה על בית המשפט החוקתי העליון ביוני שעבר. הסנאט הפך לגוף המחוקק וגם הוא הוכרז בתחילת החודש כבלתי חוקי. הרשות השופטת והרשות המחוקקת לא מפסיקות להתקוטט ביניהן ודוחות כל רעיון של תכנון בחירות חדשות לפרלמנט. ובינתיים המצב הכלכלי רק מחמיר.
המצב הבלתי אפשרי שבו נמצאת מצרים מקשה על מורסי להסתמך על הדמוקרטיה, שהביאה אותו לשלטון. מאחר שהמצרים לא רואים בחירות באופק, הם העבירו המאבק לרחוב. מובן שגם לצבא ולאופוזיציה חלק גדול בכישלון: הצבא הוא זה שקבע את הכללים אחרי עידן מובארק, ואילו האופוזיציה לא השכילה לייצר מנהיג אמיתי שיתמודד בהצלחה מול האחים.
ובינתיים מצרים מידרדרת: קרן המטבע העולמית, למרות הרצון הטוב, מתקשה להעניק את ההלוואה הכה נחוצה למצרים מכיוון שממשל מורסי אינו מצליח לעמוד בתנאים שהעמידה בפניו הקרן: היא דורשת מהאחים המוסלמים רפורמות מבניות במדינה, שיגרמו להם להתנתק מבסיס התמיכה שלהם באוכלוסייה. לא פלא שמצרים מאבדת אשראי.
האחים המוסלמים פנו למדינות המפרץ בבקשה לעזרה. הרחוב המצרי, הגאה מאוד היסטורית, לא אוהב את זה. מצרים, "אום אל?דוניה" ("האמא של העולם"), רגילה להיות מנהיגת העולם הערבי, לא הקבצן שלו. האינפלציה גואה, האבטלה גדלה, התיירים כבר לא זורמים, וההשקעות הזרות הולכות ומצטמקות. בקצב הזה אפילו הספינקס עוד יזעק לעזרה.
לזה יש להוסיף את חוסר הביטחון ההולך וגובר במצרים. המשטרה איבדה מאז המהפכה את יכולת ההרתעה. מעשי הלינץ' נגד ארבעה שיעים בפרברי קהיר רק הוכיחו עד כמה מסוכן להיות במצרים היום מיעוט דתי ובעיקר שיעי ועוד בהתחשב בנעשה בסוריה. גם הסלפים לא עוזרים לאחים המוסלמים. להפך: הם מבחינים במועקה של מורסי וזוממים על הירושה, בהסתמכם על אדיקותו הדתית של העם המצרי.
מה יעשה הצבא?
אז מה צפוי לנו עתה? זה חודשיים שהאופוזיציה מתכוננת להפגנת הענק היום. נאומו של מורסי ביום רביעי רק הגביר את התסיסה. הוא לא יוותר. אסור לשכוח את הצבא. 18 חודשים אחרי עידן מובארק, הקצינים הם אלה ששלטו לפני שהודחו על ידי האחים. היום יש להם הזדמנות לנקום. הם לא בהכרח יבקשו להדיח את מורסי מאחר שראשית, הירושה אינה קלה, ושנית, וושינגטון תומכת בנשיא הנבחר, גם אם קוראים לו מורסי. אבל הצבא יכול לאלץ את הנשיא לוויתורים.
יש גם את אופציית מלחמת האזרחים (אם מורסי ישחרר את אנשיו). אבל יש גם אופציות אחרות, כמו בחירות מוקדמות או קואליציה ממשלתית חדשה בשיתוף הליברלים.
ובינתיים, מתאו, רואה מובארק כיצד בתוך פחות משנה הפך מורסי למכה ה?11 של מצרים.