ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הגיע אתמול (חמישי) אחר הצהריים לטקס סיום קורס טיס בבסיס חיל האוויר בחצרים. הגעתו של ראש ממשלה לטקס הזה היא עניין שבשגרה, אבל הפמליה שליוותה את נתניהו הפעם לא כללה רק את ההרכב השגרתי של יועצים ומאבטחים. אל ראש הממשלה הצטרפו תשעה בני נוער, בני 12 עד 17, שזכו לצפות בטקס מהשורה הראשונה.
למתבונן מהצד הם נראו כמו כל חבורה אחרת של בני נוער ישראלים. אבל שיחה קצרה איתם הספיקה כדי להבין שאת הילדים הללו, שהתלוו לראש הממשלה, מחבר יחדיו הצד הטראגי של החיים במדינת ישראל: כל התשעה איבדו את אבותיהם, שנפלו במהלך שירותם הצבאי.
הסיפורים של אבותיהם מוכרים לכולנו: דורון אלקריאף בן ה-13 איבד את אביו אליהו באסון כפר גלעדי במלחמת לבנון השנייה. באותו אירוע קשה נהרג גם דניאל בן-דוד, אביו של עידו. אביה של אמילי נסטרנקו, אלכסנדר, נהרג ממארב מחבלים בגבול רצועת עזה בשנת 2002. אביו של אסף אמתי, ירון, היה ההרוג המבוגר ביותר במלחמת לבנון השנייה. זיו כוכבא הייתה בת חמש כאשר אביה רן, נווט קרב בחיל האוויר, נהרג בהתרסקות מסוק בצפון.
ישי ואורי ויינברג הם בניו של אלוף-משנה דרור וינברג, מפקד חטיבת חברון שנהרג בקרב הקשה בציר המתפללים בעיר. אביה מורנו היא בתו של סגן-אלוף עמנואל מורנו, קצין סיירת מטכ"ל שנהרג במלחמת לבנון השנייה ושאת תמונתו אסור לפרסם עד היום. במהלך מלחמת לבנון השנייה חולץ כוח תחת פיקודו של מורנו מעומק לבנון על ידי טייס חיל האוויר אלוף-משנה דניאל שיפנבאור, שנהרג לפני כשלוש שנים בהתרסקות מסוק. בנו של שיפנבאור, רועי, היה המבוגר מבין הילדים שהצטרפו לראש הממשלה.
הקשר בין נתניהו לבין קבוצת הילדים החל ביום הזיכרון האחרון, כאשר ראש הממשלה נפגש איתם במסגרת פעילות של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. הילדים סיפרו לראש הממשלה על אבותיהם, והוא מצדו סיפר על אחיו יוני. "הוא סיפר לנו מה הוא עושה ביום הזיכרון, עם מי הוא מדבר, איך הוא מרגיש ביום הזה", מספרת אמילי נסטרנקו בת ה-13 מכפר בן-נון, "והוא הקשיב לסיפורים שלנו, אני סיפרתי לו איך החברים שלי מנסים בכל יום זיכרון לתמוך בי ולחזק אותי, אבל בעצם הם לא יכולים להבין מה אני מרגישה".
בעקבות המפגש ביום הזיכרון, החליט ראש הממשלה להזמין את הקבוצה להצטרף אליו לטקס חלוקת הכנפיים אתמול בחצרים - כולל טיסה במסוק יסעור של חיל האוויר ממנחת הר הצופים בירושלים אל בסיס חצרים. "תוך כדי הטיסה הוא הסביר לנו מה אנחנו רואים מתחתינו", אומרת זיו כוכבא , בת 12 ממושב חרות. "זה היה מרגש. הכי נהניתי להוציא את היד מחוץ למסוק ולהרגיש את הרוח".
אביה מורנו בת ה-12 אמרה על הטקס עצמו: "הרגשתי גאווה כשראיתי את כל התרגילים שהטייסים עשו, זו זכות גדולה בשבילי, לא כל ילד זוכה לראות את הטקס הזה". לצד ההתלהבות, עבור חלק מהילדים הטקס גם היווה תזכורת כואבת לכך שמשהו תמיד חסר. "רגע אחד הייתי עצובה, כי חשבתי על למה אני בעצם נמצאת כאן", סיפרה זיו כוכבא בתום הטקס. "אבל רגע אחר כך התרכזתי שוב במופע, וזה שימח אותי".