לא שמים זית

מאת לירון מרוז

עצי הזיתים במטעו של אברהם סנאטי עמוסים לעייפה. סנאטי, המתגורר במושב טל שחר, הסמוך לצומת נחשון, נוסע עם הג'יפ שלו בין שורות העצים בתחושה קשה של חוסר אונים. "בדרך כלל בסוף ספטמבר אני כבר אחרי המסיק", הוא מספר. "עכשיו אנחנו כבר בסוף אוקטובר ואפילו עוד לא התחלתי בו. 15 חודשים עבדתי כמו חמור ובסוף, כשהגענו למסיק, לא היו אנשים". האנשים הם, כמובן, הפועלים הפלסטינים.

כאילו ששנת הבצורת לא הספיקה, נאלצים החקלאים בארץ להתמודד עם הסגר שהותיר את המטעים והשדות ללא עובדים. אילן אשל, מנכ"ל מועצת הזית, מספר כי 20 אחוז מקטיף הזיתים למאכל עוד לא הסתיים ומסיק הזיתים לשמן כלל לא התחיל. סנאטי זועם בעיקר על כך שערבים ישראלים, שמגדלים את רוב הזיתים בארץ, העסיקו פלסטינים מהשטחים למרות האיסור המפורש, והרשויות התעלמו מכך. "אני שומר חוק ובגלל זה אכלתי אותה", הוא אומר.

יוסי ישי, מנכ"ל משרד החקלאות, מסביר כי בעיית העובדים הפלסטינים אינה פוגעת רק בזיתים אלא גם בגידולי ההדרים, התמרים והאפרסמונים. "אם תימשך הגבלה אני חושש שלא יהיה ניתן להשלים את איסוף הפרי, דרושה הזרמה מיידית של 3,000 עובדים לענף".

את סנאטי לא מעניין מי יבוא לעבדו במטע, העיקר שמישהו יבוא. הנזק עלול להיות גבוה עוד יותר: אם לא יקטפו השנה את הזיתים, העץ לא יגדל נוספים בשנה הבאה. הוא מתכוון להגיש עתירה לבג"ץ ובה לתבוע מהממשלה לנמק מדוע היא לא עושה דבר להבאת עובדים לענף.

אך מעבר להפסד הכספי הכבד כואב לסנאטי לראות איך כל האימפריה שהקים הולכת ליפול: "אני חקלאי מגיל 4 ואני חושב לעזוב את החקלאות. נגמר לי הכסף ואני עכשיו ממש פושט רגל. זה גורם לי ממש לשיברון לב, כמו האשה שטבע לה התינוק בשיטפון – המטע זה התינוק שלי".

דובר משרד העבודה והרווחה, נחום עידו, אומר בתגובה כי האשמה מוטלת על החקלאים שאינם עושים די למציאת עובדים בארץ. "יש היום 80 אלף דורשי עבודה ישראלים בלתי מקצועיים מתחת גיל 35 ואין סיבה שהם ישבו בבית ויקבלו דמי אבטלה. המעבידים מעדיפים פלסטינים כי הם עולים פחות".

בדרך חזרה מהמטע למושב עוצר סנאטי את הג'יפ ליד חצר מגודרת. "אתה רואה, זה מה שקורה שמזלזלים בחקלאות", הוא אומר. "בשנה שעברה עוד גידלתי כאן שום, אבל עכשיו, בגלל שזה לא משתלם, השטח נהפך למגרש גרוטאות. בקצב הזה, זה מה שיקרה לכל החקלאות בארץ".