בעוד פחות מחודשיים ימלאו שמונה שנים לביצוע המהלך שיש המכנים אותו "התנתקות" ויש הקוראים לו "עקירה" של עשרות אלפי יהודים מחבל עזה. מדובר באזרחי המדינה, שרכשו את בתיהם ועסקיהם כחוק, והשקיעו בבניית חייהם שם את מיטב כספם. עובדת היותם שומרי חוק לא עמדה למתיישבי גוש קטיף. הממשלה החליטה, קיבלה את אישור בית המשפט העליון ללוח זמנים בלתי אפשרי מבחינת שיקום האוכלוסייה המפונה, והפינוי בוצע. בנחישות וברגישות. אבל העיקר בוצע. השיקום שהובטח נגרר עד עצם היום הזה. ואולם דבר אחד הממשלה הצליחה להוכיח: כשהיא רוצה, היא עושה. כדאי לזכור את זה כשניגשים לטפל במה שקורה בנגב.
מי שרוצה להבין מה קורה בנגב, שיתבונן בתצלומי האוויר שנעשו ממעוף הציפור. התמונה ברורה. מקבצים של השתלטות בדואית. בכל שנה נוספים כ?2,000 מבנים לא חוקיים. פחונים, מבני בטון, מבנים ארעיים מכל סוג שהוא, וביניהם נטועים עצי קק"ל, חיילים רכים על המשמר, מנסים לתחום את הגבול בגופם.
החוק להסדרת התיישבות הבדואים בנגב נועד לעשות סדר במערב הפרוע של ישראל. קבוצה אתנית גדולה, שמניינה כ?220 אלף, עוברת מטמורפוזה. משבטי מדבר נודדים ליושבי בית הנאחזים באדמה. הבדואי, מעצם הגדרתו, קבע השופט חלימה בהחלטה תקדימית, הוא אדם שאין לו בעלות על אדמה. ואילו הבדואים טוענים, כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי, כאן בניתי את ביתי בשתי ידיי. אז אין לי טאבו. אז מה.
כדי לסייע לבדואים להשתלב בארץ מערבית דלת קרקעות הוקמה העיר רהט, הוכרו כפרים לא חוקיים, הוחלט על אכיפה כנגד השתלטות בלתי חוקית, הוקמה הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, ובעקבותיה הוועדה בנושא בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג, שהציעה תוכנית מפליגה: "להלבין" את ההשתלטות על ידי הכרה בכפרים קיימים ועל ידי מתן פיצוי כספי גבוה למי שהמדינה תבקש לפנותו מביתו כדי לשכנו במקום אחר.
הצעת החוק שעברה השבוע קריאה ראשונה ברוב דחוק (40-43) השתלשלה מוועדת גולדברג והופקדה לטיפולו המסור של השר לשעבר בני בגין. תכולתה - תמורה בכסף או בקרקע עבור כ?950 אלף דונם (לצורך המחשה, בעיר חולון, החמישית בגודלה בארץ, יושבים כ?200 תושבים על שטח של 19,200 דונם) והבטחה לחיים חדשים, הכוללים התחייבות לאכלוס במגוון של אפשרויות התיישבות: עירונית רוויה, צמודת קרקע וכפרית, במתווה שעליו יוסכם בין הממשלה לציבור הבדואי; השקעה של סכומי עתק בתשתיות מים, חשמל וביוב, בתחבורה, בחינוך, בארגון הצאן בדרכים חדישות יותר, בשמירה על שטחי מרעה וביצירת מקורות פרנסה. בקיצור - מהפך.
בגין, שעבר משבט לשבט ומחמולה לחמולה, הניח אותה על שולחן הממשלה רק לאחר שנמלא באמונה כי הבדואים שעימם נשא ונתן התכוונו כשאמרו לו שהם איתו. המחאה שפרצה תחת הכותרת "עקירת בדואים מאדמתם" טפחה על פניו. אין טעם לעסוק בהתנהלותם הגובלת בהסתה של חברי הכנסת הערבים, שמעולם לא הצטיינו בדאגה יתרה לקידום רווחת ערביי ישראל. כפלשתינים נאמנים, לעולם לא יחמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות.
מצד הצדק, התוכנית בעייתית. היא מתגמלת את פורעי החוק. היא מצמצמת בצורה דרמטית את אפשרויות הפיתוח וההקמה של יישובים יהודיים נוספים. מצד החוכמה, נדרשים חברי הכנסת בהמשך גלגולה בין הוועדות ועד לקריאה שנייה ושלישית להכניס תיקונים מהותיים המבטיחים פתרונות הולמים ומהירים לאוכלוסייה הבדואית, שעל פי ההערכות עתידה להכפיל עצמה בתוך 13 שנים. למשל, מגדלים מודרניים גבוהי קומה, בדומה לאלו שיהודים מתגוררים בהם.
אבל מעל לכל אלה, אל לממשלה לצאת בתוכנית אם אינה משוכנעת שתוכל לבצע את הפינוי הנדרש באותה יעילות ונחישות שבהן ביצעה את פינוי חבל עזה, ולבנות חיים חדשים לבדואים בדרך טובה יותר.