ושוב כולנו מוזמנים להקרנה חוזרת של הסרט "משא ומתן עם הפלשתינים - מאז ולתמיד", סרט שצפינו בו פעמים רבות בעבר ואף פעם לא היה לו סוף טוב. בגמר ההקרנה הצטערנו על דמי הכניסה הגבוהים ששילמנו. השחקנים מתחלפים, התפאורה משתנה, רק ים השנאה של אויבינו ממשיך לזרום. אפילו היראקליטוס היווני לא היה מבין איך אנשים נבונים יכולים להיכנס לאותו נהר שוצף ומסוכן אינספור פעמים.
שום סיסמה שיווקית ופירוטכניקה נשיאותית לא יוכלו להסתיר את העובדה שההנהגה הפלשתינית, איזו שלא תהיה, לעולם לא תוכל להשלים עם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית שבירתה ירושלים. היא גם לא תוכל לוותר על זכות השיבה. כל מנהיג פלשתיני יודע שכל ויתור יקרב אותו אל קיצו. תמיד יימצא השאהיד שישמח לקחת איתו השמיימה את מי שייתפס ככופר בעיני האיסלאם הרדיקלי.
בכל פעם שארה"ב נקלעת לקשיים מבית ומחוץ, מייד כל האנרגיות המדיניות מופנות אל ישראל ואל הסוגיה הפלשתינית. סוג של התניה פבלובית מובהקת. התניה הנשענת על ההנחה כאילו יישוב המחלוקת הישראלית?פלשתינית יגאל את העולם המערבי מייסוריו ויאפשר לארה"ב לשקם את מעמדה הנחלש. רוסיה, בהנהגתו של פוטין, מזלזלת בארה"ב ומתגרה בה ללא הרף כאילו מדובר בדוב עייף ומותש המצוי בתרדמת חורף. פוטין למד לזהות את חוסר האונים ואת מגבלות הפעלת הכוח של האמריקנים בהנהגתו של ברק אובאמה, והוא טוחן את יתרת העוצמה האמריקנית עד דק. ג'ון קרי, במקום להשקיע זמן חשוב בהתמודדות עם הבעיות המדיניות האמיתיות של ארה"ב, מבזבז את זמנו בנסיעות עקרות בין רמאללה לירושלים. המאמצים של קרי לא יועילו לשיקום מעמדה של ארה"ב ועלולים להוביל לשפיכות דמים מיותרת.
מדינת ישראל, המעוז הקדמי היציב והחזק ביותר בעולם של המעצמה האמריקנית, חייבת לשחק את משחק המשא ומתן. על ידידות אמיתית וחיונית צריך לעיתים לשלם מחיר, אולם חשוב מאוד לא להיתפס לאשליות ולא לחזור על טעויות היסטוריות של שטחים תמורת שלום, הקפאת בנייה או שחרור אסירים. לעם היהודי שהתקבץ בארץ ישראל אסור להתמכר לחלומות. עליו תמיד להיות נכון להגנה על קיומו.
כבר עשרות שנים מהלכים עלינו אימים, בעיקר אנשי שמאל, כי הזמן פועל לרעתנו. אלה הם דברי הבל. הזמן פועל לטובתנו. מדינת ישראל מתחזקת, הרשות הפלשתינית מתפוררת, וכל בית חדש שנבנה ביהודה ושומרון מבטיח את אחיזתנו במולדת. כל ישראלי בר דעת כבר הפנים כי כל שטח שיימסר לשלטון זר יהיה בסיס קדמי של טרור עולמי. מפחיד לחשוב, בעצם ימים אלה, מה היה קורה אם ישראל היתה מוסרת את הגולן לסוריה תמורת שלום עם רוצח ההמונים אסד.
עוצמת הנהגת המדינה מותנית בכושר העמידה של אזרחיה. אזרחי ישראל נחושים, חזקים ומשוכנעים שלא לקנות שוב את הסחורה המשומשת והבלויה של שלום הזוי, הלום שיכר. השלום אינו מאחורי כותלנו, ואפילו אינו עולה בחלונותינו. הוא ייכון רק כאשר אויבינו יפנימו כי השלום הוא גם אינטרס שלהם, וכי עם ישראל חי לנצח נצחים במולדתו ההיסטורית.