מזכיר המדינה ג'ון קרי מגיע אלינו מחר, והפעם אומרות השמועות כי ייתכן שיצליח להביא את הצדדים להסכים לפתיחתו של מו"מ: מחמוד עבאס (אבו מאזן) יוותר על נכונות ישראלית להתייחס לגבולות 67', בנימין נתניהו יסכים בתמורה לשחרר אסירים ותיקים, וינהיג איפוק לא רשמי בעניין בנייה בהתנחלויות. אלא שהשיחות הללו עלולות להוביל, עד מהרה, למבוי סתום, אם מטרתן תמשיך להיות הגעה להסכם קבע, ולו בחלק מן הנושאים שעל הפרק (גבולות והסדרי ביטחון). האכזבה האפשרית צופנת בחובה את סכנת התחדשותה של האלימות ואת התחזקות ההצעה הישנה-חדשה למדינה אחת.
בעת ביקורי בוושינגטון במהלך השבוע שעבר נשאלתי, לראשונה ברצינות, על דעתי בנושא המדינה האחת לעומת רעיון שתי המדינות. כשאני עונה שזהו רעיון הבל, מסבירים לי שהוא מועלה על ידי גורמים רציניים יותר ויותר, בעיקר מן הצד הפלשתיני, אך גם מן הצד הישראלי. מה שמעניין, כך אומרים בני שיחי, שהוא מועלה על ידי אישים בימין ובשמאל הישראלי גם יחד, ועל ידי אישים מן הזרם המרכזי בהנהגה הפלשתינית. אותם אישים טוענים כי נתניהו אינו מוכן לשלם את מחיר השלום, עבאס אינו יכול לדבר בשם עזה, שניהם אינם מתלהבים מהסדר ביניים, ולכן מתן אזרחות וזכויות מלאות לפלשתינים הוא הפתרון המעשי ביותר.
המדינה המשותפת לא תקום
מכון המחקר של ד"ר חליל שקאקי יפרסם השבוע סקר חדש בקרב הפלשתינים, המגלה כי 30 אחוזים מקרב הנשאלים השיבו בחיוב לשאלה אם היו מוכנים לפתרון המדינה האחת, שמשמעותו, מבחינתם, היא להפוך לאזרחים ישראלים. בצד הישראלי יש לרעיון תומכים בסיעת הליכוד (דוגמת רובי ריבלין וחבורת סגני השרים), לצידו של השר לשעבר משה ארנס, ואילו בשמאל הישראלי כתב על כך לאחרונה גדעון לוי, שלא לדבר על מירון בנבנישתי, הנושא את הדגל הזה כבר שנים רבות.
המדינה המשותפת לפלשתינים ולנו לא תקום. כל עוד יעמוד בראש ממשלת ישראל מנהיג ציוני, הוא ימנע מצב שבו מיעוט יהודי ישלוט ברוב הפלשתיני. אני מעריך כי מנהיג ממחנה המרכז-שמאל יעדיף לחתוך את הקשר הגורדי באמצעות הסכם שלום עם הפלשתינים, ברוח העקרונות של קלינטון משנת 2000 ויוזמת ז'נבה מ?2003, ואילו מנהיג מן המרכז-ימין יעדיף לעשות זאת באמצעות נסיגה ישראלית, ללא הסכם, אל הגדר שנבנתה על ידי מנהיג הליכוד הקודם אריאל שרון.
אבל בינתיים צובר רעיון העוועים של מדינה אחת תנופה. הוא הופך למעין ברירת מחדל שאנשים מתייחסים אליה ברצינות, והוא עלול לרפות את ידיהם של מי שמנסים למצוא פתרון, כולל הממשל האמריקני. מי שרוצה למנוע את התחזקותו של הרעיון צריך לעשות מאמץ עליון כדי שסיבוב השיחות האמור להתחיל בקרוב לא יהיה כישלון נוסף. אל הסכם הקבע יהיה צריך להגיע בדרך מדורגת, ולהסתפק בשלב זה בהקמתה של מדינה פלשתינית ריבונית בגבולות זמניים. שני הצדדים יוכלו לחיות עם זה.