להתמודד עם המציאות

התגובה התקשורתית הנלהבת על בחירתו של רוחאני ה"מתון" וה"רפורמיסט" מזכירה רבות את הדיבורים המופרכים שקידמו את פני "האביב הערבי". אדרבה, ייתכן שהיתה הצדקה רבה יותר לאופטימיות המיותרת בנוגע לנפילתם של מנהיגים ערבים רודנים, מאשר לזו שהגיעה לאחר בחירתו של אחד משמונה מועמדים שאושרו על ידי האייתוללה חמינאי.

רוחאני מתוחכם הרבה יותר מקודמו, מכחיש השואה אחמדינג'אד, אך הוא רחוק מלהיות מתון. בעבר ביקש לטייח את פיתוח הגרעין האיראני, ובמהלך מסע הבחירות שב והצהיר על מחויבותו כלפי פרויקט הגרעין. כחבר במועצה האיראנית לביטחון לאומי הוא היה שותף סוד במתקפות הטרור האיראניות בעולם, ובתוכן הפיגוע במרכז התרבות היהודי בבואנוס איירס ב?1994, שבו נהרגו 85 בני אדם. רוחאני ממשיך להתייחס לישראל בביטול, כאל "השטן הגדול".

למעשה, יש בסיס לאמונה שלפיה רוחאני היה המועמד המועדף של האייתוללה, וזאת משום שמראית העין של מתינות עלולה להקל את הסנקציות המערביות ולהפחית מן האיום לפעולה צבאית. מנהיגי המערב כבר נופלים בפח: ראש הסגל של הבית הלבן, דניס מקדאנה, התייחס ל"מתינותו" לכאורה של רוחאני כ"סימן לפוטנציאל חיובי". שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, הציעה לתת לו זמן למנות נושאים ונותנים חדשים. הנשיא אובאמה ומנהיגים מערביים אחרים צפויים להשתמש במתינותו הקוסמטית כאמתלה להצדקת "משא ומתן מתמשך" עד בלי די.

נתניהו הזהיר את הקהילה הבינלאומית שלא "להיתפס למשאלות לב, להתפתות ולהרפות את הלחץ על איראן, כדי שזו תפסיק את תוכנית הגרעין שלה". אך כפי שחזינו במהלך "האביב הערבי", יש קו דק המפריד בין אופטימיזם נאיבי לבין הזיה, וזאת בזמן שהמערב משכנע את עצמו כי אפשר לטפל בפנאטיות האיסלאמית באמצעים דיפלומטיים.

בעוד הישראלים מקבלים כעת את טבעה האמיתי של הקיצוניות האיסלאמית, העולם המערבי נותר, רובו ככולו, בהכחשה. מוסלמים רבים אמנם מאמינים בשלום, אך האיסלאמיסטים הם שמחזיקים כיום בעמדות הכוח, והם שכופים את הפנאטיות.

למרבה הצער, העולם המערבי בכלל והממשל האמריקני בפרט ממשיכים להתוות מדיניות הרסנית לריצוי האיסלאמיסטים. מאז נאום קהיר של אובאמה, נטישתו את מובארק והושטת ידו לאיראן ולמדינות עוינות נוספות - הכל מידרדר והולך. בארי רובין, מומחה לענייני המזרח התיכון, מוסיף ומאשים את ארה"ב בכך שכרתה ברית עם תנועת האחים המוסלמים. אך הליברלים האמריקנים טומנים את ראשם בחול, מתארים את המנהיגים האיסלאמים הפונדמנטליסטים כ"מתונים", ומתעלמים מן היסודות האנטי?מערביים, אנטי?נוצריים והאנטישמיים המרושעים שעליהם מושתתים המשטרים האיסלאמיסטיים.

ארגון חמאס הוא נצר ישיר לרשת המרושעת הזו, הנשיא מורסי מחזק את שליטת האחים המוסלמים במצרים, "האביב הערבי" של תוניסיה הוביל לדיכוי רב יותר, גם בלוב נכוותה ארה"ב קשות, תימן היא כר פורה לאל?קאעידה ובאפגניסטן מצויה ארה"ב במשא ומתן ישיר עם הטליבאן הרצחני. הרומן העל?מפלגתי ארוך הימים בין ארה"ב לסעודיה הביא לייצוא גלובלי של האידיאולוגיה הווהאבית, שהובילה לפריחתם של קיני פונדמנטליזם איסלאמי וטרוריסטים מקומיים ברחבי העולם, וסוריה היא התועבה האולטימטיבית: הברברים האיסלאמיסטים מבצעים שם זוועות איומות, שבמסגרתן נטבחו 100 אלף אזרחים.

בקונסטלציה הזו אם תהפוך איראן למעצמת גרעין היא תשלוט באזור, או לחלופין, תצית מירוץ מוטרף בין מדינות איסלאמיות בלתי?יציבות במטרה להשיג מעמד גרעיני. על ישראל להמשיך להתריע כי ההתמודדות עם איראן ועם הפונדמנטליזם האיסלאמי היא אתגר בינלאומי חשוב לא פחות ממלחמותיו של המערב למניעת השתלטות גלובלית של הנאציזם ושל הקומוניזם. זהו לא זמן "לקוות לטוב", זהו זמן להתמודדות עם המציאות.