במדינה שפויה היה הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, החשוד בפלילים, מבלה את הימים האחרונים בתא מעצר מבודד עם ריח הליזול המפורסם. הוא היה יושב מאחורי סורג ובריח בדיוק כמו יתר החשודים. הוא היה יושב ונחקר באזהרה ושומע הקלטות ונחשף לחלק מהראיות הקשות נגדו.
שהרי הוא החשוד המרכזי בפרשה ואין סיבה להקל דווקא איתו. שהרי האחרים, אפילו נהנו גם הם מהמתת, הם רק גיבורי המשנה. שהרי צורכי החקירה חייבו את החזקת כולם במעצר - לסיכול אפשרי של תיאום עדויות או שיבוש החקירה - עם או בלי מדובבים בתאים שלהם.
אבל אנחנו לא מדינה שפויה והרב הראשי שוחרר למעצר בית, בין היתר בעזרת פרקליטו הוותיק, דוד ליבאי. ליבאי? כן ליבאי ולא במקרה. הוא כבר ייצג אותו בהצלחה בפרשיות קודמות. הוא כבר מכיר את הלקוח שלו היטב.
את הפרקליט הזה, כתבנו כאן רק לפני שבוע, מגייסים בדרך כלל חשודי צמרת הצווארון הלבן והשחיתות השלטונית. אלה שמצבם נואש או נראה נואש. אלה שהתיקים שלהם נראים אבודים או כמעט אבודים.
המיוחסים האלה קוראים לו לדגל כדי לחלץ אותם ממעצר, מכתב אישום או מעונש כבד. הוא בעל מוניטין וקשרים. במשטרה מתייחסים אליו בקריצה כחלק מהעונש של יצירות המופת שהוא מייצג. הסיבה: התעריפים שלו מאוד גבוהים.
המשטרה לא הופתעה מהפרשה
עכשיו ליבאי שוב בסביבה - בלי קפריזות, בלי מהומת אלוהים, בלי התנפלות על חוקרי המשטרה. הסגנון שלו אחר, אבל ללקוח שלו יש עדיין בעיה: ראיות המבססות לכאורה את החשדות נגדו לקבלת שוחד סדרתי; ראיות הקושרות אותו עם המתת והשלמונים והמתווכים. הבור שהוא נפל אליו מאוד עמוק.
למה במשטרה לא הופתעו בשבוע שעבר מהסתבכות הרב הראשי? כי כבר ב?2005 התארח מצגר בחדרי החקירות שלהם, נחקר כחשוד בקבלת טובות הנאה, התפתל וגרם למשטרה להמליץ על העמדתו לדין. בידי חוקריו היו אז ראיות לכאורה לביסוס כתב אישום נגדו.
אלא שאז, בהשפעת חבורת לא הכל פלילי, החליט מני מזוז לא להעמידו לדין. הוא ביקר אותו קשות, הוא לא האמין לגרסותיו, הוא ניסה לגרום להרחקתו מתפקיד אב בית הדין הרבני או דיין מהשורה בלי הליך פלילי.
הוא נכשל ובג"ץ, באחת מהחלטות החושך שלו, הגן על הרב. הצדיק היחיד בסדום היה אז השופט אדמונד לוי. הוא קבע: יש להעמיד את מצגר לדין משמעתי.