האמת, התרגשתי. באמת התרגשתי. לא בקטע ציני או בקריצה. משהו בקול של מוחמד עסאף, בן 23 ממחנה הפליטים של חאן יונס (המשפחה במקור מקסטינה), הצליח לחדור אליי לנשמה. אפילו ביום שישי בערב, כשבחר דווקא את השיר המזוהה כל כך עם הפתח, "עלי כאפייה", הקול של "הטיל הפלסטיני" העביר בי צמרמורת (המילים כבר פחות...).
הוא סלסל וסלסל בקולו בחלק הראשון של השיר, מלטף את הקהל באולפן בביירות שכבר היה על הרגליים, ואז הגיע הפזמון המוכר בכל בית פלסטיני. הוא חייך את חיוכו המפורסם ונתן את האות להתחיל בחגיגות. "עלי אל-כופייה". הקהל באולפן של ערוץ אם-בי-סי היה באקסטזה מוחלטת, וכך גם בעזה, בגדה, בירושלים ובכל עיר ערבית בישראל. למחרת, שבת, הגיעו התוצאות. נכון שהיה חשש קל שהמועמד המצרי ינצח, אבל את אגדת מוחמד עסאף אפילו 90 מיליון מצרים לא יכלו לנצח.
שום דבר כבר לא יחזור להיות אותו דבר
במובנים רבים, הזוכה בתחרות "ערב איידול" הוא כמעט קלישאה: האנדרדוג המושלם. הוא פלסטיני עזתי, פליט. יותר אנדרדוג מזה אי אפשר לבקש. ועדיין, הדרך שעבר עסאף אל התחרות רק הפכה את סיפור ניצחונו למושלם. כשביקש לצאת מעזה לאודישנים הראשונים במצרים, דרך מעבר רפיח, נתקל בקשיים מאחר שלא היה לו אישור מראש מהצד המצרי (בגילאי 16-40 נדרש תיאום מראש ממצרים). הוא עלה בכל זאת על אוטובוס שחוצה לצד השני של המעבר, אלא שאז ביקשו ממנו השוטרים המצרים לחזור. אז הוא הסביר להם שהוא בדרכו לתחרות "ערב איידול" - ושר להם עד שהשתכנעו.
כשהגיע לקהיר, גילה עסאף שיש אלפי אנשים בתור לבחינות ואין לו סיכוי ממשי להגיע לאודישנים בבית המלון. הוא קפץ מעל הגדר של בית המלון ונעצר על ידי השומרים. ושוב, לאחר תחנונים, גם השומרים האלה איפשרו לו להגיע לבחינות. אז הבין שאין לו מספר נבחן כדי להיכנס לאודישנים - אך למזלו נתקל בפלסטיני מעזה שלומד בקהיר והיה לו מספר נבחן, והסכים לתת לו את מקומו בבחינות. הוא נכנס לאודישנים אחרון. הוא שר שיר של עבד אל-חלים חאפז, והשופטים - רארב עלאמה וננסי עג'רם מלבנון, אחלאם מאיחוד האמירויות והמוזיקאי חסאן שפאעי ממצרים - לא הסתירו את התלהבותם והודיעו לו שהוא נוסע איתם לתחרות בלבנון.
וכאן אולי צריך להבהיר: מעבר לסיפור האישי-לאומי שיש לעסאף, יש לו גם קול - נדיר, עוצמתי וסוחף. חבר פלסטיני אמר לי שהוא מזכיר לו את הקול של זוהר ארגוב. אני נאלץ לא להסכים. יש לו קול יפה יותר אפילו מזה של "המלך".
את קריירת הזמרה שלו החל עסאף בגיל עשר. הוא הופיע בחתונות עם שירים לאומיים מוכרים כמו עלי אל-כופייה, שידי חלאכ יא בלד ("החזיקי מעמד מולדת"), ורבים בעזה הגיעו למסעדת "ווינדמיל" כדי לצפות בו שר, ולצדו להקת דבקה. אבל שום דבר כבר לא יחזור להיות כפי שהיה עבורו. עוד לפני זכייתו הפך לגיבור-העל הפלסטיני, וניצחונו רק יגדיל את ההילה שסביבו. יעידו על כך החגיגות שנרשמו אתמול ביפו, נצרת בוכמובן בבית לחם, ברמאללה, בעזה והיכן לא. וזה עוד כלום לעומת החגיגות שצפויות עם שובו לשטחים הפלסטיניים. מוחמד עסאף, כוכב עליון.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il